רע"פ 10414/04 משה ריימונד נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.9.04 (כבוד השופט י' כהן), בה נדחתה בקשה מטעם המבקש לתקן את פרוטוקול הדיון מיום 30.3.04. במהלך אותו דיון נתקבל הערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה בנצרת.

1.המבקש עמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בנצרת בגין נהיגה במהירות מופרזת, בכך שביום 24.7.99 נהג במהירות של 118 קמ"ש בדרך שאינה עירונית בה המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש. המבקש לא התייצב לדיון שנקבע בעניינו והורשע בדין בהיעדרו. לבקשתו בוטל פסק-הדין המרשיע והתיק נקבע לדיון ליום 23.4.01. משלא התייצב המבקש לדיון גם במועד זה, קבע בית-המשפט (כבוד השופט ח' סבאג) כי המבקש זומן לדיון כדין וכי הוא רואה באי התייצבותו הודאה בעובדות כתב האישום. לפיכך חזר בית-המשפט לתעבורה והרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו והטיל עליו קנס בסך 350 ₪. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק-הדין בטענה כי נפלו פגמים בהזמנה לדיון. אולם גם לדיון בבקשה זו, לא התייצב. לפיכך נמחקה הבקשה. בקשה נוספת לביטול פסק-הדין שהגיש המבקש ביום 21.12.03 נדחתה על ידי בית-המשפט לתעבורה בהחלטה מיום 30.12.03 בנימוק כי לא ניתן להגיש בקשות חוזרות לאחר חלוף כשנתיים וחצי.

2.המבקש הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בנצרת וטען כי לא התייצב לדיון בבקשתו לביטול פסק-הדין הואיל וההזמנה לדיון כלל לא הומצאה לידיו ולראשונה נודע לו על קיום הדיון בעת שנשלחה אליו דרישה לתשלום הקנס. בית-המשפט קבע כי אכן קיים ספק לגבי שאלת זימונו של המבקש ולפיכך קיבל את הערעור והורה על החזרת התיק לבית-המשפט לתעבורה. ביום 12.8.04 הגיש המבקש בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון. בתצהיר שצורף לבקשה טען המבקש כי הפרוטוקול אינו משקף את מהלך הדיון, אשר בו עמד על כך שיש לזכותו מן האישום ולפסוק לזכותו החזר הוצאות. לדבריו, סרב בית-המשפט לשמוע את טענותיו בעניינים אלח וכן סרב לקבל פסקי-דין שביקש להגיש. בהחלטה מיום 13.9.04 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה לתיקון הפרוטוקול בציינו כי אינו יכול לזכור את הדברים האמורים וכי אף הניסיון להסתייע בתגובת המשיבה לא צלח.

3.בבקשה שבפניי, מלין המבקש על דחיית בקשתו לתיקון הפרוטוקול וטוען כי זכותו היא, שפרוטוקול הדיון ישקף את אשר נאמר במשפט. לשיטתו, זכות זו אינה תלויה בתוצאות המשפט, מה גם שלתיקון הפרוטוקול עשויות להיות השלכות, למשל לגבי ההוצאות שיפסקו בהליכים שיתקיימו בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי הנמקתו של בית-המשפט המחוזי, המתנה את הזכות לתיקון הפרוטוקול בזיכרונו של השופט, מרוקנת מתוכן, כלשונו, את "מוסד תיקון הפרוטוקול". לבסוף, טוען המבקש כי העובדה שהדיונים אינם מוקלטים עקב הצורך לחסוך במשאבים אינה צריכה לפעול לחובתו.

4.דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו האישי של המבקש ומצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: רע"פ 9392/02 מחמוד מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כפי שציין בית-משפט העליון לא אחת סעיף 134 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), אכן מטיל על בית-המשפט חובה לנהל פרוטוקול שיש בו לשקף נאמנה את הדיון שהתקיים. יחד עם זאת, אין בכך כדי להטיל על בית-המשפט חובה לרשום אות באות את הדברים הנאמרים על ידי כל עד או פרקליט במהלך הדיון. חזקה על בית-המשפט כמי שמנהל את המשפט ואחראי על רישום הפרוטוקול, כי ידאג לשקף בו את הדיון כהוויתו מבלי שיישמט ממנו דבר "הנוגע למשפט", או העשוי להשפיע על תוצאתו (ראו: ע"פ 862/81 יעקב בוטבקה נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 586; ע"פ 220/83 דוד מרום נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(2) 803; רע"פ 2415/91 אליהו שמעוני נגד מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו, נתבקש תיקון פרוטוקול לגבי דברים שנאמרו על ידי המבקש במהלך הדיון אך לא ניתן היה לשחזר את העובדה שנאמרו משום שבית-המשפט לא זכר כי נאמרו ואף פנייתו של בית-המשפט אל הצד שכנגד בהתאם להוראת סעיף 137 לחוק סדר הדין הפלילי לא הועילה. בנסיבות אלה ובייחוד נוכח עמדת בית-משפט קמא כי אין בדברים שהוספתם נתבקשה כדי לשנות מהחלטתו בדבר החזרת הדיון לבית- המשפט לתעבורה, דין הבקשה להידחות.