רע"פ 4774/06 מוניר אלעביד נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית המשפט לתעבורה באשקלון נטען, כי באחד מימיו של חודש ספטמבר 2005, בשעת לילה מאוחרת, הוא נהג ברכב עת היה נתון תחת השפעתם של משקאות משכרים. כן נטען, כי המבקש סירב להיבדק בבדיקת נשיפה ובדיקת דם.

בפתיחת משפטו כפר המבקש בעובדותיו של כתב האישום, אולם, בסיומה של פרשת התביעה ולאחר שהעיד להגנתו, חזר בו מכפירתו והודה. בעקבות כך, הרשיעו בית המשפט בעבירות שיוחסו לו, ודינו נגזר ל-16 חודשי פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, חמישה חודשי פסילה על תנאי, תשעה חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך של 1200 ש"ח.

2.המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק הדין בפני בית-המשפט המחוזי בבאר שבע, וטען כי מחומר הראיות עולה בבירור כי הסכים לביצועה של בדיקת נשיפה "חיצונית", ולפיכך, סירובו לבצע בדיקת דם אינו עולה כדי עבירה. בית-המשפט זיכה את המבקש מעבירת הסירוב להיבדק, הפחית את עונשו ל-14 חודשי פסילה בפועל ושישה חודשים מאסר על תנאי, והותיר את יתר חלקי פסק-הדין על כנם.

3.כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור, בטענה כי ערכאות קמא לא בחנו את הראיות בעניינו כדבעי, ולו היו עושות הן, מסקנתן הייתה כי אין מקום להרשעתו כלל.

4.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בפני ערכאה שלישית תינתן במקרים חריגים, בהם עולה שאלה כללית החורגת מגדר נסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , לא פורסם). אין בבקשה שבפני אלא עתירה להתערבות בשאלות של עובדה ומהימנות, וזה מסוג העניינים להם ערכאת ערעור, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה, לא על נקלה תיעתר (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1)551, 555; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2, 20). לא זו אף זו, אם סבר המבקש כי לא חטא בעבירה כלשהי, היה עליו להתמיד בטענת חפותו ולבקש את הכרעתו של בית המשפט באישום גופו. אולם, המבקש בחר ללכת בדרך אחרת, ועל כן תמהני על מה הוא מלין עתה.

הבקשה נדחית.