רע"פ 6750/04 אנטולי ניסטריאנו נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש יוחסה לו תקיפה חבלנית של בת זוגו בכך שאחז בידיה, הכה בה בפניה ובאוזניה וגרם לה להמטומות בגופה. במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום והצדדים עתרו במשותף לעונש של 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, אם יימצא המבקש כשיר לכך, ולמאסר על תנאי. בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת ד' שריזלי) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו על פי הודאתו ובהתאם להסדר הטיעון גזר עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל והורה על הגשת חוות דעת בעניינו מטעם הממונה על עבודות שירות. כן נגזרו על המבקש שישה חודשי מאסר על תנאי.

2.עוד בטרם הוגשה חוות דעת הממונה פנה המבקש לבית המשפט וביקש לחזור בו מהודאתו ולבטל את פסק הדין שניתן. המבקש טען כי בישיבה בה הושג הסדר הטיעון הוא לא היה מיוצג, וכי הוא אינו שולט בשפה העברית ולא הבין את משמעותו של ההסדר. המבקש הוסיף וטען כי בטרם התקיים דיון בהליך העיקרי התקיימו מספר דיונים בעניין צו הרחקה שהוצא נגדו, והוא סבר שגם הדיון בו הושג הסדר הטיעון הינו במסגרת הליך זה. בית המשפט דחה את בקשתו של המבקש בקובעו כי במהלך הדיונים התרשם שהמבקש דובר עברית ברמה טובה והבין את מהות הסדר הטיעון. ביום 30.6.03 ולאחר שהוגשה חוות דעת הממונה השלים, אפוא, בית המשפט את גזר הדין והורה כי המבקש יירצה את העונש שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות שקבע הממונה.

3.המבקש ערער על פסק הדין ועל ההחלטה שלא להתיר לו לחזור בו מהודאתו לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר) קיבל את הערעור ככל שהיה מוסב על חומרת העונש והפחית את עונשו של המבקש ל – 75 ימי מאסר בקובעו כי מדובר באירוע יחיד בין בני הזוג, שאינו מן החמורים. לעומת זאת נדחתה טענתו של המבקש כי הודאתו בטעות יסודה. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה את התרשמותו הישירה של בית משפט השלום באשר לרמת העברית הטובה שבפי המבקש, והוסיף כי העובדה שהמבקש הינו צעיר שחי בארץ שנים רבות תומכת בהתרשמות זו.

4.מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בה שב המבקש וטוען, בין היתר, כי הודאתו ניתנה בטעות בלא שהבין את מהות ההליך.

הלכה היא כי אין מקום ליתן רשות לערעור בגלגול שלישי אלא במקרים בעלי חשיבות ציבורית החורגים מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו: רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים אלו ולפיכך דין הבקשה להידחות. מעבר לדרוש אוסיף כי יש אמנם טעם לפגם בעובדה שהמשיבה ערכה הסדר טיעון עם המבקש אשר כלל עונש מוסכם של מאסר בפועל בלא שהמבקש היה מיוצג (ראו: הנחיה 8.1(ה) להנחיות פרקליטת המדינה), אולם בנסיבות המקרה שוכנעתי כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין כתוצאה מכך. העונש שהושת על המבקש בסופו של דבר הינו קל ביותר ועוד יש לזכור כי בית משפט השלום התרשם באופן בלתי אמצעי מרמת העברית הטובה שבפי המבקש, והתרשמות זו נתמכת, כדברי בית המשפט המחוזי בפרק הזמן הארוך יחסית ( כ-11 שנים) שבו שוהה המבקש בישראל. לפיכך, בצדק קבע בית המשפט כי אין לקבל את טענתו שלא הבין את משמעות הסדר הטיעון ואת משמעות הודאתו.

הבקשה נדחית, אפוא. ממילא, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש שהגיש המבקש, והוא יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו לו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.7.2004.