רע"פ 3801/03 נעיראת עטא בן מוחמד נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש הוגש כתב-אישום, המייחס לו ביצוע של שלוש עשרה עבירות: הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון רכב בר-תוקף, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה במצב העלול לסכן עוברי דרך והשולל שליטה ברכב, נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות להוראת שוטר, אי ציות לתמרור, נהיגה בקלות ראש וחוסר זהירות אשר גרמה לנזק לאדם ולרכוש, החזקת סכין, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. על-פי האמור בכתב-האישום, נהג המבקש, ביום 11.7.02, ברכבו הפרטי, כשלצדו אדם נוסף (להלן – "עומר"), ביישוב נצרת עילית, כשהוא שתוי ובהיותו פסול מלנהוג, ונוסף על כך, מבלי שהיו ברשותו רישיון רכב תקף וביטוח רכב תקף. המבקש נהג במהירות מופרזת, והמשיך בנסיעתו חרף הוראה של שוטר לעצור. תוך כדי הנסיעה, נכנס לצומת מבלי לעצור ולתת זכות קדימה – בניגוד לתמרור המורה על כך - וכתוצאה מכך, התנגש חזיתית ברכב אחר שעבר בצומת, וגרם לפציעתם של נהגת הרכב ושל בנה וכן גרם נזק לשני כלי רכב נוספים שהיו מעורבים בתאונה. המבקש נמלט ממקום התאונה, אך בשל תקלה ברכבו נעצר במרחק לא רב משם. המבקש והנוסע השני נטשו את הרכב וביקשו לברוח. עומר הצליח להימלט, ואילו המבקש נתפס על-ידי עוברי אורח, שהיו עדים לתאונה, שלף סכין ואיים עליהם, וכן תקף את השוטרים, אשר באו לעוצרו.

2.בישיבת ההקראה, בבית-משפט השלום בנצרת (בפני כבוד השופט ד' פורת), הודה המבקש בחלק מעובדות כתב-האישום ובחלקן כפר, וטען כי היה זה עומר שנהג ברכב. על כן, הורה בית-המשפט על קיום ישיבה נוספת, ובמהלכה הודה המבקש, בהתאם להצעת בית-המשפט ובהסכמת באי-כוח הצדדים, בעובדות כתב-האישום, למעט אלה העומדות ביסוד העבירות של הפקרה אחרי פגיעה, תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, שכן לגביהן, לטענתו, נחקר ללא אזהרה כי הוא חשוד בביצוען. באשר לעבירות אלה בלבד נשמעו טיעונים והמבקש העיד ונחקר בחקירה נגדית.

בהכרעת-הדין, שניתנה ביום 3.9.02, התייחס בית-המשפט, "לשם הזהירות", כדבריו, לכל העבירות שיוחסו למבקש. בית-המשפט הרשיע את המבקש בכל העבירות שבכתב-האישום, להוציא את העבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – ממנה זיכה את המבקש, ותחתיה הרשיע אותו בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

ביום 19.9.02, מועד הישיבה שנקבעה לצורך מתן גזר-הדין, ביקש בא-כוח המבקש לאפשר ללקוחו לחזור בו מהודאתו ולקיים הליך הוכחות, וכן ביקש לאתר את עומר ולהעידו. בית-המשפט נעתר לבקשתו וקבע כי ישקול את ביטול הכרעת-הדין לכשיאותר עומר. בישיבה העוקבת, הודיע בא-כוח המבקש כי לא עלה בידו לאתר את עומר, אך עם זאת, ביקש להעיד שניים מעדי התביעה לעניין עבירות התקיפה והאיומים בסכין בהן הורשע המבקש. בית-המשפט נעתר לבקשה זו, ביטל את הכרעת-הדין והתיר את חקירת העדים.

בית-המשפט סבר, "שהתנהגותם של העדים בעדותם בבית המשפט והשתלבות דבריהם במשטרה בעת מתן גרסתם, כל אלה מצביעים על כך, שהעדים דיברו אמת במשטרה בסמוך למקרה האמור". אשר על כן, פסק בית-המשפט, כי אין בעדותם כדי לשנות מהכרעת-הדין שניתנה, ויש לחדשה. לעניין גזר-הדין, שקל בית-המשפט את מעשיו המסוכנים של המבקש, את עברו המכביד בעבירות אלימות, רכוש וסמים מזה, ואת נסיבותיו האישיות של המבקש והזמן שחסך בניהול משפטו מזה, והחליט להטיל עליו עונש מאסר לתקופה של 40 חודשים, מהם 28 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי, וכן הפעיל עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגד המבקש, כך שבסך הכל ירצה המבקש 36 חודשי מאסר בפועל. עוד נגזרו על המבקש עונשים של פסילת רישיון למשך 10 שנים, פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 3,000 ₪. בית-המשפט אף הורה על הפסקת ריצוי עונש של עבודות שירות שריצה המבקש אותה העת כך שיתרת העונש, שעמדה על 55 יום, תרוצה במאסר בפועל, במצטבר לעונש המאסר בתיק זה.

3.המבקש הגיש ערעור בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בו הלין על הרשעתו, ולחלופין על חומרת עונשו, בטענה כי ההסדרים הדיוניים בבית-משפט השלום נעשו על דעת סניגורו, ללא ידיעתו והסכמתו של המבקש , והרעו את מצבו המשפטי.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם וג' (דה ליאו) לוי) קבע כי ההליך שהתנהל בבית-משפט קמא היה הליך ראוי וכי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית-משפט קמא.

כנגד פסק-דין זה מופנית בקשת רשות הערעור שבפני, הן לעניין הרשעתו של המבקש והן לעניין חומרת העונש שהושת עליו.

4.אין כל חדש בטענות שמעלה המבקש בבקשתו, במובן זה שטענותיו הועלו בפני הערכאות הקודמות והובאו בחשבון במסגרת הכרעותיהן. לגבי הטענות שמעלה המבקש נגד ההסדרים הדיוניים שהושגו בעת הדיון בבית-משפט השלום – מקובלת עלי מסקנתו של בית-המשפט המחוזי, כי הסדרים אלו יסודם בהסכמה של המבקש, שעה שהיה מיוצג, ולא נפל כל פגם בהליך. באשר לטענות המבקש הנוגעות לניתוח חומר הראיות - ככלל, אין זה ממנהגו של בית-משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, להתערב בממצאים שבעובדה וממצאים שבמהימנות, אשר נקבעו על-ידי הערכאות הקודמות, ואיני סבורה כי יש לחרוג מכלל זה במקרה שלפני.

אף עונשו של המבקש אינו חמור, בנסיבות העניין, ואין הוא מצדיק דיון נוסף "בגלגול שלישי" (ראו: רע"פ 9392/02 מחמוד מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

הבקשה נדחית.