רע"פ 6305/03 שמואל זכות נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.7.03 בע"פ 70777/02, בו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו ועל חומרת העונש שנגזר עליו בבית המשפט לתעבורה. כן מבוקש עיכוב ביצוע עונש פסילת רשיון הנהיגה שנגזר על המבקש.

המבקש הינו נהג אוטובוס במקצועו, אשר הורשע בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כב' הש' כצמן) בעבירה של אי ציות לתמרור וגרימת חבלה של ממש, ובעבירה של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש. ביום 22.1.01 בשעת בוקר מוקדמת, נהג המבקש באוטובוס של אגד והגיע לצומת מרומזר אשר אותה שעה לא פעלו בו הרמזורים. במקום מוצבים שני תמרורים המחייבים לעצור ולתת זכות קדימה. המבקש נכנס לצומת מבלי לציית לתמרורים, חסם את דרכה של מכונית אחרת, וכתוצאה מכך התנגשה המכונית באוטובוס. עקב ההתנגשות נחבל נהג המכונית האחרת חבלה של ממש וניזוקו כלי הרכב שהיו מעורבים בהתנגשות. בית המשפט לתעבורה מצא את המבקש אחראי לתאונה והרשיע אותו. בהתחשב בעברו של המבקש, אשר הורשע פעמיים באחריות לתאונות דרכים, נגזר עליו קנס בסך 2,000 ₪, וכן פסילה בפועל של רשיון הנהיגה למשך 6 חודשים ו-4 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הן על הרשעתו והן על חומרת העונש שנגזר עליו. בית המשפט המחוזי (כב' הש' גורפינקל) דחה את הערעור על ההרשעה תוך קביעה שלא נמצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא. ביחס לערעור על חומרת העונש, קבע בית המשפט כי 6 חודשי פסילת רשיון נהיגה אמנם מכבידים על המבקש, שכן זהו מקור פרנסתו, ואולם כנגד זאת נסיבות התאונה והסיכון שהמבקש גרם בנהיגתו ונוכח הרשעותיו הקודמות מתחייב עונש מרתיע. אי לכך נקבע כי אין מקום להתערב בגזר הדין שאינו מופרז בחומרתו.

על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שלפנינו, וכן בקשת עיכוב ביצוע של עונש הפסילה.

המבקש מנמק את בקשתו בכך ששתי הערכאות דלמטה לא התייחסו לטענתו לפיה, בהתחשב בנסיבות המקרה של יום גשום ושעת חשכה - ולאור העובדה כי המכונית הנפגעת נסעה ללא אורות לא ניתן היה למנוע את התאונה. בנוסף טוען הוא כי לא הוכחה באופן חד-משמעי הטענה בדבר אי-עצירתו בצומת. לטענתו, התעלמות הערכאות דלמטה מנתונים אלו יוצרת נסיבות חריגות המצדיקות את קבלת הבקשה לרשות לערער ואת זיכויו מהאישומים בהם הורשע. לחילופין הוא טוען כי לאור תרומת הרשלנות - רבתי של נהג המכונית שנפגע מוצדקת התערבות שיפוטית להקלת העונש שהוטל עליו, בהיותו נהג מקצועי שפרנסתו תלויה ברשיון הנהיגה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענותיו של המבקש להדחות. עניינו אינו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו האישי ואין מדובר בענין בעל חשיבות משפטית-ציבורית מיוחדת המצדיקה דיון בגלגול שלישי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

פד"י לו(3) 123, 126; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענותיו של המבקש ביחס להרשעתו עוסקות בשאלות עובדתיות גרידא, שאין ערכאת ערעור נוטה להתערב בהן, ומקל וחומר כך הוא בגלגול שלישי. ביחס לטענה בדבר חומרת העונש, הלכה היא מימים ימימה כי בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור שעה שהבקשה מתייחסת לחומרת העונש הנגזר, אלא במקרים חריגים ומיוחדים, בהם נראה כי ארעה סטייה בולטת ממידת הענישה הסבירה, ועניינו של המבקש אינו בגדר עניין שכזה (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והאסמכתאות המובאות שם). ייאמר מעבר לנדרש כי אין מדובר בעונש חמור כל עיקר וזאת בשים לב לחובה החלה על כל נהג לנקוט אמצעי זהירות ראויים בנהיגתו בכביש – חובה החלה ביתר שאת על נהג רכב ציבורי המופקד על שמירת שלומם של בני הציבור הנוסעים בכביש. הפרת חובה כאמור מצדיקה ענישה הולמת, ובכללה גם פסילת רשיון נהיגה, חרף ההשלכה שיש לכך על עיסוקו המקצועי של הנהג ועל פרנסת משפחתו.

לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.