רע"פ 25/04 רע"פ 25/04

1.

על המבקש הוגש בבית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אי שמירת מרחק, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, ביום 20.3.02 נהג המבקש ברכבו בשעות הערב כשהוא שיכור. רכב שנסע לפניו עצר בשל אור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. המבקש, שלא שמר מרחק נאות מהרכב שלפניו, המשיך בנסיעה ופגע בו מאחור. כתוצאה מכך נפגעו נהג הרכב האחר ונוסעיו וכן ניזוקו שני כלי הרכב. בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי), בפסק דינו מיום 10.11.02, הרשיע את המבקש על פי הודייתו וגזר עליו קנס כספי בסך 1500 ש"ח, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים ימים וכן פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה ל-6 חודשים, לתקופה של 3 שנים. המבקש ערער על חומרת העונש. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ס' רוטלוי), בפסק דינו מיום 3.12.03, דחה את ערעורו של המבקש.

המבקש מבקש להרשות לו לערער על פסק הדין. המשיבה השיבה על הבקשה.

2.

בבקשתו טוען בא כוח המבקש, כי מתקיימות כאן "נסיבות חריגות" שבגינן ראוי הוא שתינתן לו רשות לערער. לעניין זה עומד הוא במיוחד על כך שלדעתו היה על בית המשפט "להפחית מעונש הפסילה --- הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה". בין היתר, הוסיף וטען כי המבקש נכה בשיעור 24%, לחובתו הרשעה אחת בלבד בעבירות תעבורה וכי הוא מטפל בהורים קשישים ולצורך זה זקוק הוא לרכב. עוד טען, כי תוצאות התאונה אינן חמורות, וכי לא נגרמו חבלה או נזק ארוך טווח. טענה נוספת בפיו לפיה "פסילת רישיונו לתקופה כה ארוכה מהווה פגיעה חמורה במבקש, ולראיה הוא פוטר מהמשטרה לאחר פסילתו". לטענתו מצדיקות נסיבות המקרה בחינה חוזרת של הדיון בעניינו.

3.

דין הבקשה להדחות.

השגותיו של המבקש על ההרשעה ועל חומרת העונש נשקלו על ידי שתי ערכאות שנתנו דעתן, בהרחבה ובפירוט, על נסיבות המעשים ועל נסיבותיו האישיות של המבקש, ולא מצאתי טעם המצדיק דיון בערכאה שלישית. הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר ענינו הישיר של המבקש ואין בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון כזה. (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; וכן ראו, בין היתר, רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3214; רע"פ 6915/03 גומייד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 10231/03

קורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 10381/03 מוהנד אגבאריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

זאת ועוד. כלל נקוט בידינו שחומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להרשות ערעור לפני בית משפט זה (ראו, בין היתר: רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663;

רע"פ 1174/97

רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000; רע"פ 6307/03 דני אל ויניב התקנות ושירותים בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס (טרם פורסם); רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(1) 1814; רע"פ 6252/03 זאבי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3207;

רע"פ 11373/03 תאופיק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אין בנסיבות המקרה שלפנינו דבר שיצדיק סטייה מכלל זה.

4.

דין הבקשה להדחות גם לעצומה. המעשים שבהם הורשע המבקש, כמתואר לעיל, הם חמורים ביותר. נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת. לחומרת מעשיו של המבקש נוספת חומרה בשל כך

שהיה שוטר בזמן מעשי העבירה, ובמקום להיות מופת להקפדה על קיום מצוות החוק הפגין ברבים זלזול בהן . בית משפט זה חזר וקבע, כי "בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ" (ראו, בין היתר: ע"פ 3289/90 מדינת ישראל נ' בראונר, פ"ד מה(1) 397; ע"פ 3152/93 פרידמן נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 1994(1) 713; ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4) 151; ע"פ 6670/96 שמריהו נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 1997(2) 718; ע"פ 6380/98 פטושקין נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 1998(4) 603, 605). העונשים שנגזרו על המבקש הם קלים ביותר, חסד עשו עמו בתי המשפט בכך שהסתפקו בפסילה לתקופת המינימום שנקבעה בחוק. אין מקום להקל עמו עוד.

5.

הבקשה נדחית.