רע"פ 1682/07 אסף עמירה נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום בפתח תקווה הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של גניבה, שימוש לרעה בכוח המשרה, לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירות לפי סעיפים 384, 280, 290, 415, 275 ו-418 לחוק העונשין, התשל"ז–1977. הרשעתו של המבקש –

אשר היה בעת ביצוען של העבירות נשוא ההרשעה כבן שבע-עשרה בלבד –

נסבה כולה סביב מסכת מעשיו בתקופה בה שירת כמתנדב במשמר האזרחי ביישוב אלעד.

נוכח הרשעתו, נגזרו למבקש שמונה חודשי מאסר, תשעה חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחד מן המתלוננים בסכום של 1,000 ש"ח.

2.

המבקש, אשר מאן להשלים עם העונש שנגזר לו, ערער עליו לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו טען, בין היתר, כי העונש חמור יתר על המידה; בית-משפט קמא התעלם מנתונים משמעותיים שהונחו בפניו; וכי היה מקום לאמץ את המלצות שרות המבחן ולהעמיד את המבקש בפיקוח למשך שנה תוך שילובו בקבוצה טיפולית.

ערעורו של המבקש נדחה. בית-המשפט המחוזי קבע, כי בנסיבות העניין העונש שהושת על המבקש הנו ראוי והולם, וכי נוכח חומרת מעשיו, נכון עשה בית-משפט השלום כאשר לא קיבל את המלצות שרות המבחן לעניין העונש.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, וטענותיו – הזהות כמעט אחת לאחת לאלו שטענו מפיו בפני בית-המשפט המחוזי – עוסקות כולן בחומרת העונש שנגזר לו. להשקפתו, נוכח כך שמאז מועד ביצוען של העבירות נשוא ההרשעה חלפו כחמש שנים במהלכן לא ביצע עבירות נוספות, ולאור זאת שהוא היטיב את דרכיו ואף הקים משפחה – נכון יהיה לקצר את תקופת המאסר כך שיוכל לשאת בה בדרך של עבודות שירות.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור נוסף, אלא בהתקיים נסיבות חריגות, כגון סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת (רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה , לא פורסם). המקרה הנוכחי אינו מעלה כל חריגה מעין זו. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי בגזירת עונשו של המבקש נלקחו בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים הצריכים לעניין, והעונש הנו מאוזן וראוי, וגם מטעם זה דינה של הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.