רע"פ 11946/05 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בית-משפט השלום בראשון-לציון הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של ניסיון לתקיפת אשתו והיזק בזדון לרכוש, עבירות לפי סעיפים 379 בשילוב עם סעיפים 382(ב) ו-25, וכן סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שהשליך לעבר אשתו צרור מפתחות והטיח טוסטר ברצפה. בעקבות כך נגזרו למבקש ששה חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, וכן הופעל עונש של מאסר מותנה בן שמונה חודשים, שגם הוא נגזר למבקש עקב עבירות שביצע כלפי אשתו. בית המשפט הוסיף וקבע, כי מתוך עונש המאסר על-תנאי המופעל ישא המבקש בשלושה חודשים במצטבר, והיתרה בחופף, כך שבסך הכל עליו לשאת בתשעה חודשי מאסר. בית משפט השלום ציין בגזר דינו כי "מדובר בנאשם אשר אינו נוטל אחריות למעשיו, מטשטש את דפוסיו האלימים, ככל הנראה לא נתרם מטיפול קודם ביחידה למניעת אלימות במשפחה, אינו מוכן להירתם לטיפול. בנסיבות אלה, התרשמתי ממסוכנות של ממש להישנות התנהגות אלימה" (עמוד 6 לגזר-הדין).

2.ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וכוון כנגד גזר הדין, נדחה. ערכאת הערעור הדגישה אף היא את העובדה שהמבקש אינו נוטל אחריות על מעשיו, כפי שהתרשם גם שירות המבחן אשר נמנע בעקבות כך מלהביא המלצה טיפולית בפני בית המשפט.

3.עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, תוך שהוא מציין כי התפייס עם אשתו מתוך כוונה לקיים שלום בית. נטען, כי העבירות התבצעו על רקע משבר כלכלי אליו נקלע המבקש, וכן הודגש גילו של המבקש וכי זהו מאסרו הראשון. כן נטען, כי המבקש פנה מיוזמתו למרכז לטיפול באלימות במשפחה, ועל כן הוא סבור כי בנסיבות אלה עלול מאסרו לגרם לפירוק התא המשפחתי, להרעה נוספת במצבו הכלכלי, ולסיכול ניסיונו להשתקם.

4.דין הבקשה להדחות. כידוע, רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, שכן היא שמורה לאותם מקרים המעוררים שאלות משפטיות ציבוריות כלליות, ולא כזו היא הבקשה הנוכחית, המתמקדת בעונש שנגזר למבקש בלבד (השוו רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל ; רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה ; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל ; רע"פ 4938/98 חליל נ' מדינת ישראל ; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל ; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל ). עונשו של המבקש נבחן על-ידי שתי ערכאות, אשר נתנו דעתן לכלל הנסיבות, ובכך די.

הבקשה נדחית, וכך הוא דינה של הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.