רע"פ 3256/06 אברהם יצחק (אברהם) נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש נטען, כי ביום 28.6.01, בכביש הסרגל, הוא סטה תוך כדי נהיגה ברכב מסחרי, לנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו, ללא סיבה מוצדקת. כתוצאה מכך הוא חסם את נתיב נסיעתו של רכב אחר, התנגש בו חזיתית וגרם למות נהגו. בתגובתו לאישום, הודה המבקש כי נסע בכביש זה במועד הנקוב, וכפר ביתר עובדות שיוחסו לו. במהלך עדותו, הודה המערער כי סטה מנתיב נסיעתו אל עבר הכיוון הנגדי, אולם, טען כי עשה זאת כדי למנוע התנגשות ברכבו של המנוח, אשר סטה, קודם לכן, לנתיב נסיעתו-שלו. נוסף לכך, כפר המבקש בקיומו של קשר סיבתי בין המוות והתאונה, וטען כי מצבו הרפואי של המנוח עובר לתאונה, הוא שגרם לו לאבד את השליטה על רכבו.

2.בית-משפט השלום לתעבורה בנצרת דחה את בקשת המבקש לקבל את תיקו הרפואי של המנוח עקב העדר תשתית עובדתית מתאימה. בית-המשפט קבע, כי משהודה המבקש כי סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, הוכחה לכאורה נהיגה חסרת זהירות מצידו, ולא עלה בידו לסתור זאת. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי עדותו של המבקש הינה עדות כבושה שאינה מהימנה, שכן היא נהגתה לאחר חשיפת מצבו הרפואי של המנוח במהלך פרשת התביעה. עוד נקבע, כי לא עלה בידי המבקש להראות ספק סביר בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה למותו של המנוח.

נוכח כך, הורשע המבקש בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, גרימת נזק לאדם ולרכוש וסטייה מנתיב נסיעה, עבירות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, סעיפים 38 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ותקנות 21(ב)(2), ו-40 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. דינו של המבקש נגזר לעשרה חודשי מאסר, שמונה חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך של 5,000 ש"ח, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 10 שנים ופסילה על-תנאי למשך שנה.

3.ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת נדחה, תוך שנקבע כי פסק-דינו של בית-משפט קמא מעוגן היטב בחומר הראיות, ומפריך את גרסתו של המבקש להשתלשלות האירועים. עוד נקבע, כי עונשו של המבקש מהווה איזון ראוי בין התרשלותו החמורה, תוצאתה הקטלנית של התאונה, האינטרס הציבורי במלחמה בתאונות הדרכים, מחד, ונסיבותיו האישיות, מאידך.

4.עתה עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי דחיית בקשתו על ידי הערכאה הדיונית לקבלת תיקו הרפואי של המנוח, קיפחה את יכולתו לשלול את הקשר הסיבתי בין התאונה למותו של המנוח. עוד טוען הוא, כי בית-משפט קמא סרב לתקן את פרוטוקול הדיון על ידי הוספת דבריו של רופא המשפחה של המנוח, לפיהם הוא סבל ממחלת סכרת "פרועה". לבסוף, טוען המבקש, כי הרשות החוקרת התרשלה כאשר גבתה ממנו הודעה אחת בלבד בעת שהיה מאושפז בבית חולים, ולפיכך, אין לראות בגרסתו השונה בבית-המשפט כגרסה כבושה.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. הלכה היא כי רק שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואשר יש בה היבט ציבורי כללי, מצדיקה דיון בגלגול שלישי (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ

נ'

מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). הרשעתו של המבקש נסמכת על תשתית עובדתית רחבת היקף ובעלת משקל רב. בית-משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, ומקל וחומר, שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שניה (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1)551, 555; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2, 20). כך או כך, המבקש לא השכיל להראות מדוע כבש את עדותו, ודומני כי אף אם תיקו הרפואי של המנוח היה מצוי ברשותו, לא היה בכך כדי לעורר ספק סביר שיוביל לזיכויו מן העבירות בהן הורשע.

גם בהשגותיו של המבקש כנגד העונש לא מצאתי ממש. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש אין בה כדי להקים עילה למתן רשות לערער (השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה,

תקדין עליון 88(1) 663;

רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000). לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו בעניינו של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת, ביום כ' בתמוז תשס"ו (16.7.2006), עד השעה 11:00.