פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 113/06
- א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מאיר טוללה
נ ג ד
המשיבה
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום
29.12.05, בתיקים ע"פ 71824/04, 71940/04, שניתן על ידי כבוד השופטים: ז'
כספי, י' שבח, ר' בן-יוסף
ובקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין
בשם המבקש: עו"ד אמנון
וינר
החלטה
1.
בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום בפתח-תקווה, הואשם המבקש, שעסק בעבודות בניין ואספקת כוח אדם, בעבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן:"החוק"). נטען, כי הוא לא הגיש במועד דו"חות מע"מ תקופתיים ובמקביל, הוציא חשבוניות מס ללא תשלום המס הכלול בהן; הוא ניכה מס תשומות ללא מסמכים מתאימים, והגיש דו"חות תקופתיים שכללו אינפורמציה בלתי מדויקת מבלי שניתן לכך הסבר סביר, ובמקרים מסוימים, אף מסר אינפורמציה כוזבת; לבסוף נטען, כי במהלך חקירתו בשנת 2000, נמנע המבקש מלמסור את מסמכי הנהלת החשבונות של פעילותו העסקית.
המבקש הודה בכל אלה, הורשע בעבירות שיוחסו לו, ובעקבות כך נגזרו לו שנים עשר חודשי מאסר, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם קנס בסך 40,000 ש"ח.
2.כנגד חומרת גזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי, בעוד שהמדינה ערערה על קולתו. בית-משפט קמא, שבסופו של יום החליט לדחות את שני הערעורים, הדגיש בפסק דינו כי חרף דחיות חוזרות ונשנות שניתנו למבקש לצורך הסדרת מחדליו כלפי רשויות המס, הוא נותר חייב סכום עתק (כ-748,000 ש"ח). כן נקבע, כי גזר דינו של בית משפט השלום הנו שקול ומדוד, וניתן בו משקל ראוי גם לנסיבותיו האישיות של המבקש.
3.כעת עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, כאשר השגותיו מכוונות כלפי העונש שהושת עליו. נטען, כי העונש אינו משקף את המצוקה הכלכלית אליה נקלע עקב קריסתה של חברה לה נתן שירותים כקבלן משנה; העובדה שאי-הדיווח לרשויות מע"מ מקורו בהיעלמותו של מנהל החשבונות שטיפל בענייניו הכספיים; וכן שבעונש לא ניתן משקל ראוי לכך שהוא פרע חלק מחובו, וכי אין חשש כי ישוב לסורו. כן נטען, כי כליאתו של המבקש תפגע פגיעה קשה במשפחתו.
4.דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא שרשות ערעור תינתן רק מקום בו מעלה הבקשה שאלה בעלת השלכות כלליות, החורגת מגדר עניינו הפרטני של המבקש. מכאן גם ברור, כי חומרת העונש, כשלעצמה, אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי, למעט מקרים חריגים שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (השוו רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל ; רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה ; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל ; רע"פ 4938/98 חליל נ' מדינת ישראל ; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל ; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל ). כך או כך, עונשו של המבקש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות, ומעיון בפסקי-הדין של הערכאות קמא עולה כי הן נתנו את דעתן גם לנסיבותיו האישיות של המבקש.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, ט' בטבת תשס"ו
(9.1.2006).
ש ו פ ט