החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 1256/06 אליהו להב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור בגלגול שני על חומרת עונש מאסר בעבירות מסבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על גזר דין של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש, שהורשע בעבירות מס הכנסה וזוכה בערעור במחוזי לשנת מאסר, ביקש רשות ערעור בטענה כי המאסר לריצוי בפועל אינו מתחשב במצבו הבריאותי. בית המשפט דחה את הבקשה, שכן השגות על חומרת העונש לבדן אינן עולות לכדי שאלה משפטית כללית בגלגול שני. למעלה מן הצורך נקבע כי העונש אינו חורג באופן המצדיק התערבות..

העובדות

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות מס הכנסה, ובהן הכנה וקיום של רשומות כוזבות, מסירת תרשומת כוזבת והשמטת הכנסה, ונגזרו עליו 72 חודשי מאסר, מהם 60 לריצוי בפועל, וקנס. במסגרת ערעור לבית המשפט המחוזי הוסכם על קנס של 600,000 ש"ח, והמחוזי גזר שנת מאסר. המבקש טען למצבו הבריאותי הלקוי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לקבל בקשת רשות ערעור שעניינה השגה על חומרת העונש בלבד
  2. 2.האם הטלת מאסר לריצוי בפועל על מבקש עם מצב בריאותי לקוי מצדיקה התערבות

הלכות

  1. 1

    ערעור בגלגול שני מיועד למקרים המעוררים שאלה משפטית כללית החורגת מהעניין הקונקרטי של המתדיינים, והשגות על חומרת העונש לבדן אינן נמנות על אלו

    ״השגות כנגד חומרת העונש לבדן אינן נמנות על אלו״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    העונש שהושת אינו מגלה חומרה המצדיקה התערבות, בשים לב לעבר הפלילי, לתקופה הממושכת של ביצוע העבירות ולהיקף ההעלמה

    ״ובשים-לב לעברו הפלילי של המבקש, לתקופה הממושכת לאורכה בוצעו העבירות, ולהיקף״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערעור בגלגול שני
  • חומרת העונש
  • רשומות כוזבות
  • השמטת הכנסה
  • מאסר לריצוי בפועל
  • עיכוב ביצוע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

1256/06 - א'

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

אליהו להב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 9.1.06,

בתיק ע"פ 70884/05, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופטת ד' ברלינר

והשופטים:

ז' המר, י' שיצר

ובקשה לעיכוב ביצוע העונש

בשם המבקש: עו"ד מנחם

רובינשטיין

החלטה

1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ), ובהן הכנה וקיום של רשומות כוזבות, מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, השמטת הכנסה מתוך דו"ח ושימוש במרמה, עורמה (עבירות לפי סעיפים 220(4), 220(2), 220(1), 220(5) לפקודה, בהתאמה), והושתו עליו 72 חודשי מאסר, מהם 60 לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, וקנס בסך 400,000 ש"ח.

2.המבקש ערער על פסק הדין, ובמהלך הדיון בפני בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' ברלינר – סגנית נשיא, השופט ז' המר, השופטת י' שיצר), הודיעו הצדדים כי הגיעו לכלל הסדר, בגדרו חזר המבקש מהערעור כנגד הרשעתו, והוסכם כי הקנס שהושת עליו יעמוד על 600,000 ש"ח. בכל הנוגע לעונש המאסר, עתרה המשיבה להעמידו על שנה וחצי, בעוד שבא-כוח המבקש עתר לתקופת מאסר שלא תעלה על שישה חודשים, ובה ישא המבקש בדרך של עבודות שירות.

3.בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וגזר למבקש שנת מאסר, וקנס בסך 600,000 ש"ח. כעת, עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור בטענה כי שגה בית-משפט קמא שעה שהטיל עליו מאסר לריצוי בפועל, וזאת נוכח מצבו הבריאותי הלקוי, המתועד בחוות-דעת של בעלי מקצוע.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי ערעור בגלגול שני מיוחד למקרים המעוררים שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם הקונקרטי של המתדיינים. השגות כנגד חומרת העונש לבדן אינן נמנות על אלו (השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663;

רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000). למעלה מן הצורך, רואה אני לומר כי אף לגופם של דברים – ובשים-לב לעברו הפלילי של המבקש, לתקופה הממושכת לאורכה בוצעו העבירות, ולהיקף הגדול של ההעלמה – העונש שהושת על המבקש אינו מגלה פן של חומרה המצדיק התערבות בו.

הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

ניתנה היום, י"ד בשבט תשס"ו

(12.2.2006).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (6 תיקים)

הלכות

  1. 1ערעור בגלגול שני מיועד למקרים המעוררים שאלה משפטית כללית החורגת מהעניין הקונקרטי של המתדיינים, והשגות על חומרת העונש לבדן אינן נמנות על אלו
  2. 2העונש שהושת אינו מגלה חומרה המצדיקה התערבות, בשים לב לעבר הפלילי, לתקופה הממושכת של ביצוע העבירות ולהיקף ההעלמה