פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1902/06 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
צדוק מסלאווי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 9.2.06,
בתיק ע"פ 70441/04, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופטת ד' ברלינר
והשופטים:
ז' המר, י' שיצר
ובקשה לעיכוב ביצוע העונש
בשם המבקש: עו"ד ציון
אמיר
החלטה
1.המבקש הועמד לדין בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ועשיית עסקה אחרת בסם מסוכן. זאת, לאחר שבביתו נתפסו כ-14 ק"ג של צמח הקנביס וכ-4 ק"ג חשיש, ולאחר שבאירוע נוסף הוא מסר לאדם שהכיר, 980 גרם של קנביס.
בית-משפט השלום בראשון-לציון דחה את טענת המבקש לפיה נועד הסם לצריכה עצמית, על יסוד חישוב כספי שערך וממנו עלה כי אין זה סביר שהמבקש יכול היה לשאת בעצמו בעלות הצריכה. עוד נתן בית-משפט השלום את דעתו להודאת המבקש, כי נהג לחלק סמים לחבריו ללא תמורה. עם זאת, משנמצא כי אין די ראיות להוכחת קיומה של עסקה אחרת בסם, הורשע המבקש בעבירה של הספקת סם, ובהחזקתו של סם שלא לצריכה עצמית. לאחר שנשקלו נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן גילו המבוגר ומצבו הרפואי הירוד, הסתפק בית-משפט השלום בגזירתו של מאסר על-תנאי למשך שנה, קנס בסך 35,000 ש"ח, ובחילוטו של סכום כסף שנתפס ברשות המבקש.
2.כנגד קולת העונש ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי. הערעור התקבל בחלקו, לאחר שבית-משפט קמא (סגן-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) ערך שקלול שונה של מכלול הנסיבות, והגיע למסקנה כי נוכח החומרה הטבועה בעבירות הסמים, יש לגזור עונש שיכלול מאסר ממש. העונש הועמד, אפוא, על 18 חודשי מאסר בפועל.
3.המבקש הוא בן למעלה מ-60 שנה, ומצב בריאותו אינו שפיר. הוא שב וטוען כי החזקת הסם נועדה אך לצריכתו העצמית, וכי אינו סוחר סמים. על יסוד כך הוא מבקש להרשות לו לשוב ולערער על גזר-הדין.
4.אין בידי להיעתר לבקשה זו, באשר ההלכה הנוהגת היא כי השגות כנגד העונש אינן מקימות עילה לערעור שני, למעט מקרים חריגים (השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663;
רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000). בחנתי ושבתי ובחנתי את הבקשה הנוכחית על נספחיה, ולא שוכנעתי כי עניינו של המבקש נמנה על אותם חריגים המצדיקים דיון בפני ערכאה שלישית. מכאן החלטתי לדחות את הבקשה, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, ב' באדר תשס"ו
(2.3.2006).
ש ו פ ט