רע"פ 9027/03 יורי לב נ. מדינת ישראל

1.המבקש עותר להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדחה את ערעורו כנגד פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב. כמו כן, נתבקש בית המשפט לעכב את ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש על ידי בית משפט השלום.

2.לבית משפט השלום בתל-אביב הוגש כתב אישום נגד המבקש, בו הוא הואשם בביצוע עבירות מין בקטינות. בכתב האישום נטען, כי בין השנים 1998-1997 נהג המבקש לעקוב לתוך חדרי מדרגות אחרי קטינות כבנות 10-8 שנים ולפנות אליהן באמתלה שהוא סנדלר הרוצה למדוד את כפות רגליהן. כאשר חלצו הקטינות את נעליהן מישש ונישק המבקש את כפות רגליהן לשם גירוי וסיפוק מיני. לאחר שנעצר המבקש ביום 29.7.98 לצורכי חקירה, הורה בית משפט השלום להעבירו לבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. המבקש ברח מבית החולים בחודש אוגוסט 1998 ונעצר רק ביום 19.4.99. בית משפט השלום (כב' השופט ח' אפרתי) הרשיע את המבקש על פי הודאתו בביצוע שישה מעשי עבירה של מעשה מגונה בקטין בניגוד לסעיף 348(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, בביצוע מעשה מגונה בפומבי בניגוד לסעיף 349(ב) לחוק העונשין, וכן בבריחה ממשמורת חוקית בניגוד לסעיף 257(1) לחוק העונשין. בפני בית משפט השלום נשמעו מספר מומחים והוגשו חוות דעת שונות בנוגע למצבו הנפשי של המבקש הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, והכל לעניין העונש. בכדי לבאר את המונחים המקצועיים שעלו בחוות הדעת השונות מינה בית משפט השלום מומחה מטעמו (פרופ' א' אליצור) אשר הגיש אף הוא חוות דעת בעניינו של המבקש. ביום 7.3.01 גזר בית משפט השלום על המבקש שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת המעצר וכן מאסר מותנה. בערעורו הראשון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הלין המבקש על כך שבית משפט השלום קיבל את דעתו של פרופ' אליצור בלבד, מבלי להתייחס לחוות הדעת האחרות שניתנו בעניינו של המבקש. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ד' ברלינר, ז' המר, ת' שפירא) קיבל את ערעורו של המבקש והחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שיתייחס לכל חוות הדעת שהוגשו לו. בית משפט השלום (במותב המקורי) דן פעם נוספת בתיק, ובסופו של דבר החליט ביום 1.6.03 להעמיד את עונש המאסר בפועל על שנה אחת בתוספת מאסר מותנה וכן העמיד את המבקש בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנתיים מיום שחרורו מן הכלא. בערעורו השני לבית המשפט המחוזי טען המבקש, כי בית משפט השלום שב והתעלם מחוות הדעת האחרות שהונחו בפניו, בעודו מתמקד בחוות הדעת של פרופ' אליצור בלבד. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ד' ברלינר, ז' המר, י' שיצר) דחה את ערעורו השני של המבקש ואף סירב לבקשתו לדחות את תחילת ריצוי מאסרו. בית המשפט המחוזי ציין, כי על אף שפסק דינו של בית משפט השלום המעיט בהתייחסות לחוות הדעת האחרות שניתנו בעניינו של המבקש, הרי שלא נגרם לו עיוות דין המצדיק את קבלתו של הערעור. יתרה מזו, ערכאת הערעור הוסיפה כי עיינה בחוות הדעת השונות והגיעה לכלל דעה שגזר הדין השני לא החמיר עם המבקש יתר על המידה.

3.אין מקום להיעתר לבקשה. הכלל הוא, כי רשות ערעור 'בגלגול שלישי' ניתנת רק במקרים חריגים, בהם עולות שאלות שחשיבותן המשפטית חורגת מגדר עניינם הישיר של בעלי הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). השגותיו של המבקש על כך שניתן משקל עודף לדעתו של פרופ' אליצור על פני המומחים האחרים אינה מצדיקה היענות לבקשה. אף הטענות כנגד עצם חומרת העונש אינן מקימות, דרך כלל, עילה למתן רשות ערעור (ראו למשל רע"פ 4938/98 א'חליל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) ) ומקרה זה אינו בגדר יוצא מן הכלל.

4.הבקשה לרשות ערעור נדחית וממילא זה גורלה של הבקשה לעיכוב ביצוע.