רע"פ 6036/06 יניב דורון נ. מדינת ישראל

1.בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו נטען, כי המבקש נהג ברכבו כשהוא שיכור ונתון תחת השפעתם של סמים מסוכנים, ובכך עבר עבירה לפי סעיפים 62(3), 39(א) ו-38(1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 ולפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.בפתח הדיון בעניינו הודה המבקש – אשר לא היה מיוצג אותה עת בידי עורך-דין – כי הוא אמנם "עישן סיגריה עם חבר", אולם עשה זאת בשעות הצהריים, בעוד שנהיגתו היתה בשעות הערב (עמ' 1 לפרוטוקול). בדברים אלה ראה בית-המשפט לתעבורה משום הודאת המבקש בעובדות שיוחסו לו, ונוכח כך הרשיעו. בהמשך, נגזרו למבקש 18 חודשי פסילה, 6 חודשי פסילה על-תנאי, וקנס בסך 1,000 ש"ח.

3.המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, תוך שהוא טוען כי נוכח היותו בלתי מיוצג, היה על בית-המשפט להסביר לו את זכויותיו, ולהבהיר לו כי מהדברים שהשמיע בפתח הדיון עולה, לכאורה, הודאה באשמה. טענתו זו של המבקש התקבלה, ובהסכמת הצדדים, הורה בית-המשפט על ביטול פסק-הדין, ועל החזרת התיק לדיון מחודש בבית-המשפט לתעבורה.

4.זו הפעם, כפר המבקש בעובדות שיוחסו לו, אולם לאחר שמיעתן של הראיות, הוא הורשע

בשנית. נקבע, כי המבקש צרך סמים מסוכנים בסביבות השעה 19:00, ונהג ברכבו בחצות כאשר הוא נתון – על פי בדיקה שנערכה לו – להשפעת סם מסוכן. בעקבות הרשעתו, נפסל המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 3 שנים, וכן נגזרו לו 12 חודשי מאסר על-תנאי, וקנס בסך 1,000 ש"ח.

5.אף כנגד פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי. בפתח הדיון הודיע בא-כוחו כי הוא חוזר בו מן הערעור כנגד ההרשעה, ומכוון את ערעורו לחומרת העונש בלבד. בית-המשפט (השופטת נ' אהד) החליט לדחות את הערעור, ולהותיר את העונש על כנו, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

להשקפת המבקש, העונש שנגזר לו הינו חמור יתר על המידה וחורג מרמת הענישה המקובלת. עוד הוא טוען כנגד הפער המשמעותי בין העונש שהוטל עליו בגלגולו הראשון של התיק לזה שהוטל עליו בסופו של יום. לסברתו, להחמרה זו לא הייתה כל הצדקה. לבסוף, טוען המבקש, כי מאז ביצוע העבירה חלף זמן רב, ואף עובדה זו מצדיקה הקלה בעונשו.

6.דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור פרט למקרים חריגים, ועניינו של המבקש אינו נמנה עליהם ( רע"פ 5258/03

פדילה נ' מדינת ישראל, לא פורסם; רע"פ 9655/02

פלוני נ' מדינת

ישראל, לא פורסם ; רע"פ 4938/98

חליל נ' מדינת ישראל , לא פורסם). אף לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש. משהחליט לעמוד על דעתו כי יש לבטל את פסק הדין הראשון, היה צריך להיות נהיר לו כי אפשר גם אפשר שההליך השני יסתיים בדרך שונה, ועל כן אם צפיותיו נכזבו, אין לו להלין אלא על עצמו. כך או כך, סכנה מופלגת נשקפת מנהגים המשתמשים ברכב מנועי כאשר הם נתונים להשפעתם של סמים, וכדי לצמצמם סכנה זו עד כמה שניתן, אין מנוס מפסילתם של נהגים אלה מנהיגה. מנקודת השקפה זו העונש שהושת על המבקש הנו מאוזן והולם, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.