רע"פ 5956/06 דניאל זכאי נ. מדינת ישראל

1.בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-המשפט לתעבורה בירושלים נטען, כי בתאריך 14.4.2004, בעת שנסע ברכב מסחרי בשכונת גילה בירושלים, הוא לא ציית לתמרור המורה על מתן זכות קדימה, ועקב כך התנגש ברכב אחר וגרם לו נזק בחזיתו. עוד נטען, כי המבקש עזב את מקום התאונה מבלי שמסר לנהג הרכב שניזוק את פרטיו.

2.המבקש כפר בעובדותיו של כתב-האישום, וטען כי נהג הרכב שנפגע הוא האחראי להתרחשות התאונה, לאחר שביצע בצומת פניית פרסה. בית-משפט דחה גרסה זו, והדגיש כי בעוד שגרסתו של בעל הרכב שניזוק הייתה ברורה ועקבית, המבקש מסר שלל גרסאות אודות התאונה, דבר הפוגע במהימנותו. עוד נקבע, כי העובדה שהמבקש עזב את זירת התאונה בלי להחליף עם נהג הרכב שנפגע פרטים – נתון שלגביו לא נתגלעה מחלוקת בין הצדדים – מטילה אף היא צל כבד על אמינות גרסתו. לבסוף, בפני בית-המשפט הופיעה עדת ראיה, והגרסה שמסרה אודות נסיבות התרחשותה של התאונה, התיישבה עם גרסתו של נהג הרכב שנפגע, ולא עם גרסת המבקש. לפיכך, הורשע המבקש בעבירות של נהיגה ברשלנות, אי ציות לתמרור, גרימת נזק לרכוש, אי מתן זכות קדימה ואי מסירת פרטים, עבירות לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, ותקנות 22(א), 21(ב)(2), 65, 64(ד) ו-145(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, בהתאמה. בהמשך, הטיל בית-המשפט על המבקש קנס בסך של 900 ש"ח, ופסל אותו מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של שלושה חודשים בפועל וחודשיים על תנאי.

ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים וכוון כנגד גזר-הדין – נדחה, לאחר שלא נמצאה עילה להתערב בעונש.

3.עתה עותר המבקש לקבלת רשות ערעור, ובבקשה זו – שהוגדרה על-ידי בא כוחו כמכוונת כנגד העונש – מעלה הוא טענות גם כנגד הכרעת-הדין. כן נטען, כי עונש הפסילה שהוטל על המבקש הינו חמור נוכח נסיבותיו האישיות, והעובדה כי לא ביצע בעבר עבירות תעבורה.

4.בקשה זו אינה ממין הבקשות להן יועדה רשות ערעור, באשר היא אינה מעוררת כל סוגיה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. יתרה מכך, אם סבר המבקש כי נפל פגם בהרשעתו בידי בית משפט השלום, היה עליו להעמיד את הכרעת הדין במבחנה של ערכאת הערעור. ברם, הוא לא נהג כך, ובחר לצמצמם את ערעורו לעניין העונש בלבד. בכך גילה המבקש את דעתו כי השלים עם ההרשעה, ועל כן לא היה מקום לחזור ולהלין עליה בבקשה הנוכחית. באשר לעונש, כידוע, הלכה היא שלמעט מקרים חריגים, סוגיה זו בפני עצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (השוו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663;

רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(2) 3000). לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו בעניינו של המבקש.

הבקשה נדחית.