רע"פ 5176/03 בן ציון סוריאנו נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב, המייחס לו שתי עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ). על פי האישום הראשון נתפסו בדירתו של המבקש 88 טבליות סם מסוג MDMA , וכן 11,000 ₪ ו- 1980 דולר ארה"ב במזומן. על-פי האישום השני, שהוסף בשלב מאוחר יותר, נמצאו על המבקש ובמקומות שונים במקום עבודתו: 50 ריבועי נייר המכילים סם מסוג LSD , 13 טבליות סם מסוג MDMA , 3.6057 גרם של קוקאין, ו-30.53 גרם של סם מסוג קאנבוס. באותה עת החזיק המבקש בכיסו 550 ₪ במזומן.

2.בית משפט השלום (כב' השופט ד' בארי) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, ולא נתן אמון בגרסתו כי הסמים שהחזיק היו לשימושו העצמי. בגזר דינו דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן, שניתנה בעניינו של המבקש, ולפיה ייגזר עליו עונש של שירות לתועלת הציבור, והטיל עליו 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים למשך שלוש שנים, ו- 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים. בית המשפט אף הפעיל עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגד המבקש, וקבע כי הוא ירוצה במצטבר לתקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו, קביעה זו הייתה אף היא בניגוד להמלצת שירות המבחן להאריך את התנאי. בית המשפט ציין כי תסקיר שירות המבחן נסמך בעיקרו על דבריו של המערער מכלי ראשון ומכלי שני, ודברים אלה נדחו על ידי בית המשפט, אשר קבע כי הם אינם מהימנים עליו.

3.על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטים ד' בר-אופיר, ש' דותן, ש' ברוש). בערעורו טען המבקש כי טעה בית משפט השלום כשדחה את המלצת שירות המבחן שניתנה בעניינו, וכשלא התחשב בתהליך השיקומי שעבר, ובנסיבותיו האישיות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, מטעמיו של בית משפט השלום.

4.על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתו שב המבקש ומעלה את טענותיו בדבר אי התחשבותו של בית המשפט בעמדת שירות המבחן. עוד טוען המבקש, כי שאלת המשקל הראוי שיש לייחס לתסקיר שירות המבחן הינה שאלה בעלת חשיבות כללית.

5.לאחר שעיינתי בטענותיו של המבקש, החלטתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בתגובה מטעם המשיבה. ההלכה היא כי טענות נגד חומרת העונש אין בהן, כשלעצמן, כדי להקים עילה לדיון ב"גלגול שלישי". ראו רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל . גם לגופו של עניין אין ממש בטענותיו של המבקש, אשר הורשע בעבירות חמורות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, והינו בעל עבר פלילי בעבירות סמים. עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בגוזרו את הדין, ועליו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה. יתירה מזאת, במקרה שלפנינו ציינו שתי הערכאות הקודמות כי עיקר הטעם לדחיית התסקיר נעוץ באי מהימנותם של הנתונים שמסר המבקש לשירות-המבחן, נתונים שעליהם נסמך התסקיר. בנסיבות אלה, וככל שבשאלת מהימנות עסקינן, אין ממילא מקום להתערבותה של ערכאת הערעור ועל אחת כמה וכמה, של בית-משפט זה, כערכאה שלישית.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.