רע"פ 5034/03 ראיף (בן אחמד )אבו אחמד נ. מדינת ישראל

1.בכתב-אישום, שהוגש לבית-משפט השלום בחיפה, הואשם המבקש בעבירות של איומים, תקיפת קטין, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, תקיפה חבלנית, תקיפת בת-זוג בנסיבות מחמירות והעלבת עובד ציבור. על-פי עובדות כתב-האישום, בתאריך ה- 10.6.00, בשעות הלילה, התקשר המבקש אל חברתו ואיים עליה כי הוא בדרכו לדירתה, כדי להכותה. בטרם הגיעו, התקשר אליה שוב, והודיע לה כי הוא מגיע "כדי לפתוח לה את הראש". בעקבות האיומים הוזעקו לדירה מספר שוטרים לבושי מדים. עם היכנסו לדירת חברתו, תקף המבקש, כך על-פי כתב האישום המקורי, את בנה הקטין, ומשניסו השוטרים להפריד ביניהם, תקף גם אותם והעליבם. עוד מצויין בכתב-האישום, כי עובר לאירוע זה, נהג המבקש לאיים על חברתו כי יהרגה וכן נהג להכותה בכל חלקי גופה.

2.תחילה, כפר המבקש בעובדות כתב-האישום. אולם, ביום 27.3.03 הודיעו באי-כוח הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יודה המבקש בכתב-האישום, לאחר שיתוקן ויימחקו ממנו העבירות של תקיפת קטין, תקיפה חבלנית ותקיפת בת-זוג בנסיבות מחמירות. בהתאם להסדר הטיעון, תוקן כתב-האישום ובית-משפט השלום (כבוד השופט ח' שילוני) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בכל המיוחס לו בכתב-האישום המתוקן.

בשלב הטיעונים לעונש, ביקש הסניגור, לאור הודאתו של המבקש ולאור הזמן הרב שחלף מאז קרות האירוע נשוא כתב-האישום, כי בית-המשפט יורה על הארכת מאסר מותנה בן 3 חודשים, אשר הוטל על המבקש, על-ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 231/99, ולא יטיל עונשים נוספים מעבר לכך. עוד טען בא-כוח המבקש, כי למבקש נגרמו חבלות גופניות חמורות כתוצאה ממכות השוטרים, וכי יש לראות בכך שיקול לקולא בגזירת עונשו. עמדת המשיבה הייתה כי יש להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל העולה על 6 חודשים, מאסר על תנאי והתחייבות, וכן כי יש להפעיל, במצטבר, את עונש המאסר המותנה, שהיה תלוי ועומד נגדו.

בית-משפט השלום גזר על המבקש 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מהם 3 חודשים בגין העבירות בהן הורשע בתיק זה, ו- 3 חודשים עקב הפעלת המאסר המותנה במצטבר. וכך נימק את גזר-דינו :

"שקלתי טיעוני הסניגור אך לא מצאתי שיש בהם נימוקים מיוחדים המצדיקים שלא להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם שכן הוא הודה בתיק זה בעבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות תוך כוונה להכשילם במילוי תפקידם וגם עברו הפלילי בעבירות חמורות של אלימות תוך נשיאת נשק מצביעות על אופיו האלים ומסוכנותו באופן שאין בהם להצדיק הארכת המאסר על תנאי.

...

יחד עם זאת, יש מקום להקל בדינו של הנאשם לאור העובדה שהוא הודה וחסך מזמנו של ביהמ"ש ואף הביע חרטה על התנהגותו כלפי השוטרים."

3.המבקש ערער על גזר-הדין בפני בית-המשפט מחוזי בחיפה.

בדיון בערעור, הפנה הסניגור את בית-המשפט אל הטיעונים לעונש, שהובאו בפני בית-משפט השלום, ועתר להארכת המאסר המותנה וכן לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות לגבי המבקש. מנגד, ביקשה באת-כוח המשיבה לדחות את הערעור, בטענה כי הרשעתו הנוכחית של המבקש והרשעותיו הקודמות מעידות על אדם אלים ומסוכן, ולפיכך, אין מקום לאפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ח' פיזם, א' רזי וש' שטמר), לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, לרבות את נסיבותיו האישיות והכלכליות של המבקש, מצא כי גזר-הדין נוטה לקולא ואין מקום להתערב בו. עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגד המבקש, היה בר-הפעלה, לנוכח האישומים שבהם הורשע.

4.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשתו טוען המבקש כי לא ניתן היה להפעיל את עונש המאסר המותנה, נוכח השוני בין העבירות בגינן הוטל לבין העבירות בהן הורשע עתה. עוד טוען המבקש, כי לא נגרם כל נזק של ממש עקב מעשיו וכי הוא הקורבן האמיתי לאלימות השוטרים. לבסוף, נטען כי הערכאות הקודמות החמירו בעונשו במידה החורגת ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות כגון-דא וכי נסיבותיו האישיות לא זכו למשקל ראוי.

דין טענותיו של המבקש להידחות. על-פי ההלכה הנוהגת בבית-משפט זה, טענות כנגד חומרת העונש אינן מקימות, כשלעצמן, עילה לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו רע"פ 9655/02

פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגופו של עניין, אין בטענות המבקש ממש, ומקובלת עלי, בעניין זה, קביעתו של בית-המשפט המחוזי, כי מדובר בעונש מותנה בר-הפעלה וכי העונש שהוטל על המבקש נוטה לקולא, בנסיבות העניין.

הבקשה נדחית, בלא צורך בתגובת המשיבה. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש.

המבקש יחל בריצוי עונשו, במועד שקבע בית-המשפט המחוזי.