רע"פ 8742/06 חוסיין אסעד כעביה נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה "יזרעאלים"

1.כנגד המבקש הוגשו שני כתבי-אישום לבית-משפט השלום בבית-שאן. באחד (עמק 20833/05) נטען, כי המבקש בנה תוספת לביתו בשטח של 250 מ"ר, ללא היתר כדין. עניינו של כתב-האישום האחר (עמק 20432/05) היה באי-קיום צו בית-המשפט מיום 22.3.04, אשר הורה למבקש להרוס שתי סככות שבנה ללא היתר, וכן להפסיק שימוש חורג שעשה במבנה אשר הוקם מלכתחילה להפעלת מוסך, ובפועל שימש כמינימרקט. את הסככות נדרש המבקש להרוס בתום 12 חודשים ממועד הוצאת הצו, משמע עד ליום 22.3.05, מועד בו נכנס לתוקפו גם צו איסור השימוש במינימרקט. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר, ואי קיום צו בית-משפט, עבירות לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו- 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בעקבות ההרשעה הוטלו על המבקש 5 חודשי מאסר, 13 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 30,000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 80 אלף ש"ח להימנע מביצוען של עבירות דומות תוך שלוש שנים. כמו כן, הופעלה התחייבות עליה חתם המבקש בהליך פלילי קודם.

2.המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. במסגרת הערעור, הלין המבקש על כך שבית-משפט השלום לא נתן משקל ראוי להכשרת תוספת הבניה על-ידי השגתו של היתר בניה כדין, וכן למאמציו להשגת היתר לשימוש חורג במבנה המינימרקט. עוד שטח המבקש בפני בית-המשפט המחוזי, את הנסיבות האישיות שהביאוהו לביצוען של העבירות.

ערעורו של המבקש נדחה, תוך שבית-המשפט מדגיש כי עבירות הבניה הן חמורות ונפוצות, וכי חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר באי קיום צו שיפוטי, וביתר שאת, כאשר בעת שהתנהלו נגד המבקש הליכים בגין אי-קיום הצווים, נתגלה כי הוא מבצע עבודות בניה נוספות ללא היתר. כמו כן, שקל בית-המשפט המחוזי לחומרה את העובדה כי למבקש הרשעות קודמות.

3.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את השגותיו כנגד חומרת העונש בפני ערכאה שלישית. לטענתו, העונש שהוטל עליו חמור וחורג ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הודה.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה מושרשת עמנו היא כי ערעור בגלגול שני יוחד למקרים המעוררים שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם הקונקרטי של המתדיינים. עניינו של המבקש מתמצה בנסיבותיו הפרטניות, ובחומרת העונש שהושת עליו, אשר הן כשלעצמן אינן מהווה עילה למתן רשות לערער. אף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי המקרה שבפני נמנה עליהם (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם). מעבר לדרוש אעיר, כי נחה דעתי כי עונשו של המבקש אינו מבטא פן כלשהו של חומרה, זאת נוכח הרשעותיו הקודמות, הצורך בהרתעתו מלחזור ולבצע עבירות דומות בעתיד, וכן נוכח מדיניותה הכללית של מערכת אכיפת החוק ביחס לתופעה הנפוצה והפסולה של בנייה ללא היתר.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.