רע"פ 3604/06 נאדים הזימה נ. מדינת ישראל

1.המבקש, נדים הזימה, שימש בעת הרלוונטית לאישומים נגדו כמנהלה הפעיל של חברת עט ניר 1992 בע"מ, אשר עסקה בייבוא, ייצוא ושיווק.

בכתב-אישום שהוגש לבית משפט השלום בחיפה נגד המבקש והחברה שבניהולו, וכנגד שניים אחרים – אברהם אלקלעי ותאגיד מכס שבשליטתו – פורטה רשימה ארוכה של מעשי מרמה מתוחכמים שבוצעו בין השנים 1993-1994, במטרה להתחמק מתשלום מס ותוך הונאת השלטונות. ארבעת האישומים שפורטו בגדרו של כתב-האישום, תיארו כיצד רכשו המבקש ושותפו למעשים סיגריות ומשקאות חריפים מבלי ששילמו בגינם מיסים, לאחר שהצהירו כי סחורות אלו מיועדות לייצוא ללבנון ולרוסיה. בפועל, נטען, שווקו הסחורות בישראל, בשטחי הגדה המערבית וברצועת עזה. בדרך זו הצליחו המבקש ושותפו להשתמט מתשלומי מכס, מס קניה ומע"מ, בסכום של יותר מארבעה מליון ש"ח.

2.לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית-המשפט את המבקש בעבירות שיוחסו לו: קבלת דבר בנסיבות מחמירות, השתמטות מתשלום מכס, הטעיית פקיד מכס, טלטול טובין הנתונים לפיקוח המכס בלא רשות, חילוץ טובין שנתפסו, התחמקות מתשלום מס קניה, והחזקת טובין טעוני מס, עבירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיפים 212(א)(4), 212(א)(1), 218, 212(א)(9), 212(א)(10), 208 לפקודת המכס, וסעיפים 22(א)(5), 22(א)(3) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952, בהתאמה. בהמשך, גזר בית-המשפט על המבקש ארבע וחצי שנות מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, וקנס בסך 1,000,000 ש"ח או שנתיים וחצי מאסר תמורתו. בית-המשפט הדגיש את החומרה הרבה שנלוותה למעשיהם של המבקש ושותפו, אורך התקופה בה בוצעו המעשים, התחכום הרב שנלווה להם, והיקף המיסים האדיר שתשלומם נמנע. כן הודגש, כי גם לאחר שנפתחה כנגד המבקש חקירה בשל המעשים שפורטו במסגרת האישומים הראשון, השני והשלישי – חקירה שבעטיה הוא אף נעצר – הוא לא חדל ממעשיו והמשיך בביצוען של עבירות, ובאלו עוסק האישום הרביעי.

3.המבקש, שלא השלים עם העונש שהושת עליו, הביא את השגותיו בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת הערעור טען, כי הוענש שהושת עליו הנו חמור בהשוואה לזה שנגזר על שותפו, וכן כי לא ניתן משקל הולם לשנים הרבות (9 שנים) שחלפו מאז ביצוען של העבירות.

בית-משפט קמא דחה את טענותיו של המבקש. נקבע כי נכון היה להבחין בין המבקש לשותפו לעניין העונש, שכן המבקש – בניגוד לשותפו – הנו בעל עבר פלילי מכביד, ואף נשא בעבר בעונש מאסר בגין עבירות של סחר בסמים, משיכת שיקים ללא כיסוי וקבלת דבר במרמה. עוד נקבע, כי הסיבה העיקרית להתמשכותם של ההליכים בעניינו של המבקש נעוצה בו – לאור הדרך בה בחר לנהל את משפטו, ונוכח בקשות הדחייה הרבות שהגיש.

חרף כל אלה, הפחית בית-המשפט את שיעור הקנס, והעמידו על סכום של 500,000 ש"ח (אשר ישולמו ב-50 תשלומים שווים של 10,000 ש"ח) או 12 חודשי מאסר תמורתו.

4.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מסתמך על טענות שנדחו על-ידי בית-משפט קמא. נטען, כי הפער בין העונשים שהושתו על המבקש ושותפו אינו יכול לעמוד, בין היתר, נוכח העובדה כי אותו שותף הורשע גם בעבירה של הדחה בחקירה, בנוסף לעבירות שהמבקש הורשע בהן. ועוד נטען, כי ראוי היה להפחית את עונשו של המבקש גם לאור מצב בריאותו, וניסיונו לשקם את חייו. לבסוף, נטען כי המבקש לא יוכל לעמוד בתנאים אשר נקבעו לתשלום הקנס, ועל כן הוא עותר לבטלו כליל, ולחלופין, לקבוע תנאי תשלום נוחים יותר.

5.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ניתנת במשורה, באשר היא מיועדת למקרים חריגים המעוררים סוגיות משפטיות כלליות, ועניינו של המבקש – הממקד את טענותיו כנגד גזר-הדין – אינו נמנה על עליהם (ראו רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה , לא פורסם; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל , לא פורסם). יתרה מכך, השגותיו של המבקש לובנו היטב על-ידי שתי ערכאות, ולא מצאתי כי הוכחה עילה להידרש להן בשלישית. שתי הערכאות קמא הדגישו כי תרומתו של המבקש לעבירות בהן הורשע הייתה רבה יותר מזו של שותפו, ועניין זה היה צריך לבוא לידי ביטוי במסגרת העונש (ראו עמ' 1298 לפרוטוקול הדיון). מעבר לנדרש אציין, כי בפני בית-משפט קמא תלוי ועומד ערעור במסגרתו עתרה המשיבה להחמיר בעונש שהושת על שותפו של המבקש. יתר ההשגות שהועלו על-ידי בא כח המבקש – אף הן אינן מעוררות שאלה משפטית כלשהי, ומשכך דינן להידחות.

הבקשה נדחית.