רע"פ 1732/07 אברהם אלקלעי,סוכני מכס בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

פעם נוספת נדרש בית-משפט זה לפרשה, שאירעה בין השנים 1994-1993, ובמסגרתה שווקו בישראל, בשטחי הגדה המערבית וברצועת עזה סחורות יקרות ערך, במרמה שתכליתה התחמקות מתשלום מסים. המוצרים ששווקו – סיגריות ומשקאות אלכוהול – חייבים בדרך כלל במכס, מס קנייה ומס ערך מוסף. אולם, ייצואם לחו"ל מזכה את היצואן בפטור מתשלומים אלה. במעשה המרמה, שעובדותיו שימשו בסיס לכתב אישום אשר הוגש נגד המבקשים ונגד אדם נוסף – נאדים הזימה, שבקשתו להתיר לו ערעור נוסף נדחתה על-ידי בעבר (רע"פ 3604/06) – הוצגו המוצרים ככאלה המיועדים לייצוא, וכך זכו בפטור המיוחל. אך למעשה, המכולות בהן נארזו מוצרים אלה נפרצו זמן קצר לאחר חיתומן בחותמת המכס ורוקנו מתכולתן, שנמכרה בתחומי ישראל. במקום הסחורה היקרה הועמסו המכולות, וגם זאת לא בכל המקרים, במוצרי-דמה, במטרה להטעות את בודקי המכס. כך שלשלו המעורבים בפרשה לכיסיהם מיליוני שקלים, פרי "החיסכון" בתשלום המסים.

2.

המבקשים – עמיל המכס אברהם אלקלעי וחברת העמילות שבבעלותו – נמצאו כמי שהיה להם חלק מרכזי במעשי המרמה. בעקבות הרשעתם, גזר בית-משפט השלום בחיפה לאלקלעי 15 חודשי מאסר בפועל ותקופה זהה על-תנאי, והשית עליו קנס בסך 400,000 ש"ח. על החברה הוטל קנס בסך 350,000 ש"ח.

3.

המבקשים, אשר התקשו להשלים עם הרשעתם ועם העונש שנגזר להם, הביאו את השגותיהם בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. המדינה, שסברה מנגד כי העונש קל, הגישה אף היא ערעור. במהלך הדיון בערעורים, נעתר בית-משפט קמא לבקשת המבקשים והתיר להם להגיש ראיה חדשה – קלטת ובה שיחות שהתקיימו על-פי הנטען מאחורי גבם, ובהן קשרו לכאורה יתר המעורבים בפרשה קשר עם מנהל המכס והמע"מ להונות את המבקשים, שהסתמכו בתום לב על נתונים שהוצגו להם בטרם אישרו את המשלוחים לייצוא. על-פי גרסה זו, היו המבקשים קורבן לפרשת המרמה שנחשפה. בהוראתו של בית-המשפט המחוזי בחנה הערכאה הדיונית את הראיה החדשה, אך לא מצאה כי יש בה כדי לערער את ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בהליך המקורי. מטעם זה, ובמאנו – כדרכה של ערכאת ערעור – להתערב באותם ממצאים, החליט בית-המשפט המחוזי לדחות את ערעור המבקשים כנגד הרשעתם. באשר לעונש שנגזר, קבע בית-משפט קמא כי זה לא חרג – לחומרא או לקולא – ממידת הענישה הראויה בהתחשב, מחד, בטיבם של המעשים, ומאידך, בנסיבותיו האישיות של אלקלעי. הערעורים לענין העונש נדחו לפיכך אף הם.

4.

בבקשה שבפני עותרים אלקלעי, שהחל בינתיים לשאת בעונשו, וחברת העמילות להתיר להם ערעור נוסף. טענתם היא כי הורשעו על לא עוול בכפם, ובא-כוחם, עורך-הדין בועז אלקלעי, שב ומעלה בענין זה את הטענה בדבר קשר המרמה שנרקם מאחורי גבם. עוד טוען הוא, כי המסקנה בדבר אשמת שולחיו אינה מתיישבת עם מאפייניו של ההליך, המלווה ברגיל את ייצואן של סחורות אל מחוץ לישראל. בסוקרו באריכות את חומר הראיות שנפרש בפני ערכאות קמא, עותר בא-כוח המבקשים להסיק ממנו מסקנות שונות בתכלית מאלו שאליהן הגיעו ערכאות קמא. ובתוך כך, בניסיון ליצוק תוכן כללי לבקשה, נטען כי היא מעוררת שאלות נורמטיביות בדבר מאפייני פעילותם של עמילי המכס ויכולתם להסתמך על נתונים הנמסרים להם בידי לקוחותיהם; בדבר היחס בין מה שהוא, לכל היותר, רשלנות בעבודתו של עמיל מכס לבין ייחוסה של מודעות פלילית למעשיו; ובדבר הצידוק שבהטלתו של עונש כבד מקום בו חלפו שנים ארוכות מן המועד בו בוצעו המעשים נושא האישום.

5.

טענות אלו, מראשיתן ועד סופן, הנן טענות פרטניות, שדבר בהן אינו חורג מעובדותיה המסוימות של הפרשה הנדונה. ככאלו, לא יוכל ערעור שני לשמש מסגרת מתאימה לבירורן. בית-משפט זה, בשבתו כערכאה שלישית, לא ישוב, ככלל, ויידרש לממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על יסוד התרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מחומר הראיות, ואושרו לאחר בדיקה נוספת בידי ערכאת הערעור. כך הוא גם באשר להתערבות במידת העונש שנגזר, שלא תיעשה אלא במקרים מיוחדים בהם ברי, כי עונש זה חורג במידה שלא ניתן להשלים עמה מן הראוי. היות ולא מצאתי בבקשה כל טענה, המשתרעת אל מעבר לגדרות אלו, לא ראיתי מה עילה היא להתרתו של ערעור שני. מסקנתי היא, אפוא, כי דין הבקשה להידחות, וכך אני עושה.