רע"פ 3058/07 דרור פז נ. מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.3.07 (כב' סגן הנשיא השופט ז' המר וכבוד השופטות י' שיצר ו י' שבח )

בע"פ 72163/05, במסגרתו דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית-משפט השלום בתל אביב-יפו בת.פ 8699/04.

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב יפו כתב אישום מתוקן, המכיל שני אישומים המייחסים לו עבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) ביחד עם סעיף 7 (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

לפי הנטען באישום הראשון, במהלך שנת 2004, במהלכם של מספר חודשים, בהזדמנויות שונות, סחר המבקש בסם מסוכן מסוג הרואין. המבקש רכש את מנות הסם בעיר לוד ומכר אותן בתמורה לכ-180 ש"ח לכל גרם סם.

לפי הנטען באישום השני, בתאריך 19.10.04, הגיע המבקש ברכבו מסוג מאזדה לעיר בני ברק וביצע עסקה, בה מסר סם מסוג הרואין מחולק לשתי מנות במשקל כולל של 0.8253 גרם

נטו ובתמורה קיבל לידיו סך של 300 ש"ח.

עוד נטען, כי בתאריך הנ"ל, החזיק המבקש בדירתו ברחוב ס"ה בכפר שלם, תל-אביב יפו סם מסוכן מסוג הרואין, מחולק למנות במשקל כולל של כ- 15 גרם

נטו וכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 0.2924 גרם נטו.

בהכרעת דינו מיום 21.3.05, קבע בית-משפט השלום (כבוד השופט חנן אפרתי ) כי בהסתמך על הודאת המבקש ולאחר ששוכנע כי למבקש נהיר היטב כי בית- המשפט לא כפוף להסדרים, הוא מרשיע את המבקש בכל אשר יוחס לו בכתב האישום המתוקן.

בגזר דינו מיום 16.11.05, הטיל בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר למשך 3 שנים, מהן שנה וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה כגון אלו אשר הורשע בהן; קנס כספי בסך של 20,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתם, שירוצו באופן מצטבר לעונש המאסר בפועל.

על גזר דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו.

בפסק דינו מיום 12.3.07, דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו את ערעור המבקש. בית-המשפט קבע, כי יש לייחס חומרה יתרה לעבירה של מכירת סמים, כאשר היא נעשית רק ממניע כספי. מדובר בסמים קשים ובכמויות מסחריות ואין עסקינן כאמור במעידה חד פעמית. הלכה היא שבעבירות של סחר בסמים יש להעדיף את האינטרס הציבורי ושיקולי גמול והרתעה על פני הנסיבות האישיות, להן יש ליתן משקל מזערי, אם בכלל. עוד ציין, כי לא מצא בנסיבותיו האישיות של המבקש נסיבות כאלו המצדיקות הקלה כלשהי.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשה שלפניי טוען בא-כוח המבקש, כי הסוגיות המשפטיות והטעונות הכרעה במקרה זה מצדיקות קבלת הבקשה למתן רשות ערעור. לטענתו, יש להותיר פתח שיקומי בעבירות חמורות, גם למי שביצע את העבירות שלא על רקע שימוש בסמים אלא על רקע נסיבות חיים קשות אחרות. אינטרס השיקום במקרים המתאימים עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי הכולל. המבקש שיתף פעולה באופן מלא עם חוקרי המשטרה, הן ביחס להפללתו העצמית והן ביחס להפללת עבריינים אחרים. לטענתו, שגה בית-משפט השלום עת ביסס את גזר את דינו של המבקש על סמך קביעה מוטעית מצדו, לפיה המבקש הודה והורשע בשלושה אישומים בעבירות של סחר בהרואין, וזאת כאשר על פי כתב האישום המתוקן הודה והורשע בביצוע שני אישומים בלבד. כמו-כן, שגה בית-המשפט עת קבע כי מדובר במי שסחר במשך תקופה ארוכה בסם וביצע עסקאות לאורך זמן, כאשר לפי עובדות כתב-האישום המתוקן מדובר במספר חודשים. עוד הוסיף, כי שגה בית-המשפט עת קבע כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו כאשר תאוותו לבצע כסף היא אשר הניעה אותו לביצוע העבירות וזאת תוך התעלמות מוחלטת מהאמור בתסקירי שירות המבחן. זאת ועוד. שגו בתי-המשפט קמא, שעה שהתעלמו מתסקירי שירות המבחן בעניינו של המבקש לרבות התסקיר המשלים אשר המליצו להקל בעונשו ולהפחית את תקופת המאסר ל-6 חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן צו מבחן למשך 18 חודשים.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור הן בשל העדר עילה והן לגופם של דברים. ראשית , טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה לא מגלה עילה למתן רשות ערעור, שכן, לא עולה בעניינו כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים המצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכת חניון חיפה. הבקשה עוסקת אך ורק בעונש שהוטל על המבקש ומשכך, טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת. המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים והעונש שהוטל על המבקש התחשב באופן ראוי בכל השיקולים לקולא, וביניהם עברו הנקי ונסיבות חייו כמתואר בתסקירי שירות המבחן. שנית, כל טענותיו בבקשת רשות הערעור הובאו בפני בית-המשפט המחוזי ונלקחו בחשבון עת דחה את ערעורו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ובפסק דינו של בית-משפט השלום, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ). אין לטעמי בבקשה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". העניין נדון כבר בשתי ערכאות. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו, בין היתר, רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). לטעמי, מקרה זה אינו מקרה חריג, המצדיק סטייה מהלכה זו. העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להדחות.

אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש. בית-משפט השלום, בגזרו את עונשו של המבקש, התחשב לקולא בהודייתו המהירה ובחרטתו וכן את היות המאסר מאסרו הראשון. בית-משפט השלום אף הביע דעתו כי לולא נסיבות אלו היה מחמיר בעונשו של המבקש. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר אישר את גזר דינו של בית-משפט השלום.

מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, כמו למשל, חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור וביטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, התגמול שבענישה וכיוצא באלה. שיקולים אלה אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן, ואין הוא אף מוסמך להמליץ לגביהם. השופט, הוא אשר ישים במאזני שיקוליו, כאחד השיקולים החשובים, גם את המלצתו של קצין המבחן. אך בכך לא סגי

(ראו גם ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' אחמד חלייחל (טרם פורסם)). במקרה דנא, בית-המשפט התייחס לאמור בתסקירי שירות המבחן, אך בסופו של יום, ולאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטים, הגיע למסקנה, כי יש להשית על המבקש עונש של מאסר בפועל.

בשולי הדברים אעיר, כי שותף אני לקביעתו של בית-המשפט המחוזי לפיה העבירות בוצעו ממניע כספי. בית-המשפט לא התעלם מהאמור בתסקירי שירות המבחן. לעניין זה, ראו תסקיר שירות המבחן מיום 29.3.05, אשר הדגיש, מיניה וביה, כי "בשלב זה (המבקש-ס.ג) מבין את ביצוען כפועל יוצא לרצונו להרוויח כסף בצורה קלה לאור תפיסתו את משפחתו המורחבת כמשפחה עשירה.."

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 3.6.07 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.