רע"פ 8191/11 אייל מזרחי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כהן) בתיק עפ"ת 7433-07-11 מיום 27.9.11, במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בתיק ת"ד 2268-06-10. המבקש, נהג הסעות ילדים, הורשע בעקבות נסיעה לאחור בה נחבל קטין כבן 5.5 שנים. בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה נפסל המבקש מנהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל, וחודשיים נוספים על תנאי למשך שלוש שנים. כן הוטל עליו קנס כספי בגובה 10,000 ₪. עניינה של הבקשה בפנינו חומרת העונש שהושת.

רקע והליכים

ב.

ביום 24.10.07 הסיע המבקש ברכבו קבוצת ילדים ובהגיעם ליעדם, החלו הילדים יורדים מן הרכב. בטרם המתלונן היה האחרון לרדת, אך המבקש החל בנסיעה לאחור בטרם סיים המתלונן ירידתו, והרכב פגע בילד. המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בעבירות של נסיעה לאחור באי זהירות בניגוד לתקנה 45(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; נהיגה ברשלנות לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה; וגרימת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; וחבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודה. במסגרת גזר הדין, בין יתר השיקולים, עמד בית המשפט על רמת הזהירות הנדרשת מנהגים המסיעים ילדים רכים בשנים. בנוסף, התחשב בית המשפט בעבירות התעבורה הקודמות של המבקש, 19 במספרן, ביניהן עבירות של מהירות; נסיעה באור אדום; הסעת נוסעים מעל המספר המותר; ואף נהיגה בזמן פסילה, בגינה נידון למאסר אשר רוצה בעבודות שירות. בית המשפט עמד על שיקולי הענישה המתאימים בנסיבות אלה, והדגיש כי פרט לחשיבות ההרתעה, בשל השתייכותו של המבקש למסיעי הילדים, ישנה גם חשיבות לשיקול המניעה. כן התייחס בית המשפט למצבו הכלכלי הדל של המבקש, ולפגיעה שתסב לו פסילת רישיונו. חרף זאת קבע, כי ראוי שהעונש יהא חמור, וגזר על המבקש פסילה מנהיגה למשך 24 חודשים; קנס בגובה 10,000 ₪; וחודשיים מאסר על תנאי. כן ציין בית המשפט, כי התלבט אם בנסיבות ראוי להטיל מאסר בפועל, אולם כיון שלא נגרם - תודה לאל - נזק תמידי לילד המתלונן, סבר כי אין זה המקרה המתאים לכך.

ג.

על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו השיג המבקש על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, וטען כי לא הוכח שהוא זה שפגע בילד. כן נטען, כי העונש גבוה מן המקובל בעבירות דומות, ועולה על זה שביקשה התביעה – כשמונה חודשים. בית המשפט המחוזי דחה את הטענות הן לעניין האשמה, הן לעניין העונש, בהתבסס על הנמקתו המפורטת של בית משפט השלום לתעבורה. יצוין כי הן בית משפט השלום לתעבורה דן בית המשפט המחוזי הטעימו את החובה הגדולה החלה על מסיעי ילדים, והאחריות הגדולה הכרוכה בה.

הבקשה

ד.

בפנינו נטען, כי העונש שהוטל אינו מידתי, חורג ממדיניות הענישה בנסיבות דומות ומצדיק רשות ערעור; ולראיה, העונש המינימלי שביקשה התביעה היה שמונה חודשי פסילה. כנטען, בשיטתנו המשפטית, הענישה היא לכל היותר ברף העליון של בקשת התביעה, והסטיה הניכרת מצדיקה גלגול שיפוטי שלישי.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור ניתנת מקום שבו עולה סוגיה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). יתר על כן, טענות שעניינן חומרת העונש או קולתו אינן ככלל עילה לדיון בגלגול שלישי (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ו.

אף לגופו של עניין, בשיטתנו המשפטית אין המלצת התביעה קובעת רף עליון לו כפוף בית המשפט. עמדה על כך השופטת (כתארה דאז) ביניש באמרה:

"טענה מרכזית אחרת של הסניגוריה נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לאמץ את המלצת התביעה לעונש אלא לסטות ממנה באופן ניכר. לטענת הסניגוריה, המלצות התביעה בתחום הענישה בפלילים יוצרות "רף עליון" מבחינת העונש שניתן להטיל ועל כן, חריגה לחומרה מהמלצת התביעה לעונש אינה ראויה שכן היא חורגת ממתחם הסכסוך שהוגדר על ידי הצדדים.

[...] דין טענות הסניגוריה להידחות. הסמכות לקביעת גזר הדין והאחריות המתחייבת ממנה מוטלת על השופט היושב בדין ועליו בלבד. השופט אינו יכול להתפרק מסמכותו זו, לא כאשר קיימת הסכמה בין צדדים בהסדר טיעון, וגם לא במקרה שבו התביעה ממליצה על עונש מקל ללא הסדר טיעון. המלצת התביעה, בהסדר או שלא בהסדר, הינה המלצה בלבד ואין בה כדי לחייב את בית המשפט. אמנם, השופט מצוּוה להאזין לטענות הצדדים לעונש, לשקול אותן ולבחנן אך אין הוא חייב לקבל אותן בגזר דינו" (ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) – השופטת ביניש, פסקה 14).

ז.

לעניין גובה העונש, בית משפט השלום לתעבורה נימק היטב מדוע מצא לנכון לגזור עונש שאינו קל. בין היתר נלקחו בחשבון שיקולי ענישה רלבנטיים כגון הרתעה ומניעה; עבירותיו הקודמות של המבקש וחומרתן; העובדה שמדובר בנהג של הסעות ילדים. בעניין זה אומר בעקבות בתי המשפט הקודמים, כי המסיע ילדים נוטל עליו אחריות משפטית, מוסרית ואנושית כבדה, וככובד האחריות – כך יטה העונש לחומרה. אכן, לא נעלם מעינו של בית המשפט לתעבורה מצבו הכלכלי של המבקש והפגיעה שפסילת רישיון תסב לו, והכרעתו שיקללה את המכלול. בית המשפט המחוזי לא התערב בשיקולים אלה, ואף אני לא אעשה כן. איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור.