רע"פ 212/07 יאיר זנזורי נ. מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא השופט י' פלפל ,

כבוד השופטת ר' יפה כ"ץ וכבוד השופט א' ואגו )

בע"פ 7292/06 מיום 13.12.06, במסגרתו דחה את ערעור המבקש על הרשעתו בת.פ 1226/05 ביחד עם ת.פ 934/04 בבית-משפט השלום בקרית גת.

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בקרית גת שני כתבי אישום. כתב האישום הראשון (ת.פ 1226/05), מייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא לפי סעיפים 406 (ב) ו-29 לחוק העונשין; עבירה של היזק לרכוש במזיד בצוותא חדא לפי סעיפים 452 ו-29 לחוק העונשין וכן עבירה של החזקת מכשירי פריצה בצוותא חדא לפי סעיפים 409 ו- 29 לחוק העונשין.

כתב האישום השני (מתוקן) (פ 934/04), מייחס לו עבירה של סיוע לאחר מעשה לעבירת פשע לפי סעיף 261 (1) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתבי האישום, בסמוך לתאריך 28.11.05, התפרץ המבקש ביחד עם אחרים לבית מגורים וגנב רכוש, תוך גרימת נזק למקום. בתאריך 7.6.04 סייע לאחר מעשה לביצוע עבירה מסוג פשע, בכך שהחביא אצלו שלל התפרצות שביצע נאשם 2 בפ 934/04 ביחד עם אחר.

ביום 14.2.06, הורה בית-משפט השלום (כבוד השופטת טלי חיימוביץ ) על צירופו של תיק 1226/05 בכל הנוגע למבקש לת.פ 934/04.

בהכרעת דינו מיום 14.2.06, קבע בית-משפט השלום, כי נוכח הודאת המבקש בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום שבת.פ 1226/05, הוא נמצא אשם ומשכך, מורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא, בהיזק לרכוש במזיד בצוותא חדא ובהחזקת מכשירי פריצה בצוותא חדא.

בגזר דינו מיום 28.6.06, הטיל בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר בפועל למשך 10 חודשים; שישה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה כגון זו שהורשע בה; הפעלת ההתחייבות מת.פ 277/02 של בית-משפט לנוער בקרית גת, ע"ס 5000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתה וכן התחייבות כספית בסך 3000 ₪, לפיה לא יעבור כל עבירה כמפורט בכתב האישום תוך שנתיים מיום גזר הדין. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בפסק דינו מיום 13.12.06, דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא השופט י' פלפל , כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ וכבוד השופט

א' ואגו ) את הערעור. בית המשפט ציין, כי למבקש הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית אלא הציע לבית-משפט השלום לדון את המבקש לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. ברם, בית-משפט השלום לא קיבל המלצה זו ודן את המבקש לעונש מאסר לתקופה קצרה. בית המשפט המחוזי מדגיש, כי לנוכח ריבוי העבירות וחומרתן, ניתן היה בהחלט לדון את המבקש לעונש מאסר לתקופה ארוכה יותר.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשה שלפניי טוען בא-כוח המבקש, כי לאור גילו של המבקש, הרי שתסקיר שירות המבחן הינו תסקיר חובה ולא תסקיר רשות. משכך, יש לקבל את המלצת תסקיר שירות המבחן, לפיה, המבקש ירצה את מאסרו בדרך של עבודות שירות. עוד הוסיף, כי קביעת שירות המבחן לפיה המבקש נתון בקו התפר בין העולם העברייני לזה הנורמטיבי וזקוק לגבולות חיצוניים על מנת לכוון את התנהגותו וכן קביעתו כי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו על רקע היגררות אחרי חבריו ועקב קשייו להפעיל שיקול דעת עצמאי באשר למעשיו והשלכותיהם- הם אשר הובילו את שירות המבחן להמליץ את אשר המליץ. מוטל היה אפוא על בית המשפט להתחשב התחשבות יתר בתסקיר ולא לסטות מהמלצותיו אלא בנסיבות מיוחדות ומטעמים שירשמו. בית המשפט הטיל עונש חמור, אשר מחטיא את מטרת הענישה. זאת ועוד. לא נעלם רכוש ולא נגרם נזק של ממש. עסקינן בבחור צעיר והושבתו מאחורי סורג ובריח עשויה להכריע את גורלו למשך שנים רבות, באופן החורג מעצם ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור הן בשל העדר עילה והן לגופם של דברים. ראשית, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה לא מגלה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". שכן, הלכה היא, שחומרת העונש כשלעצמה, לא תהווה, בנסיבות רגילות, עילה למתן רשות ערעור, באשר בדרך כלל, אין חומרת העונש שהוטל על אדם מסוים מעוררת שאלות בעלות חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית כללית. שנית, המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת שהיה בגיר. שירות המבחן הינו גורם ממליץ ולבית המשפט נתונה הסמכות באם לאמץ המלצות אלו או לדחותן. התסקיר לא הצביע על נסיבות מיוחדות בגינן יש להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. אין עסקינן במעידה ראשונה. למבקש שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות, לרבות אירוע של דקירה באמצעות סכין. לטענתה, בגין עבירה זו אף נדון לעונש של מאסר מותנה בלבד והתחייבות כספית, מתוך התחשבות בגילו הצעיר ומתוך תקווה שישנה את דרכיו. המבקש ביצע את עבירות ההתפרצות עליה הורשע בת.פ 1226/05, בעודו מצוי בהליך של תסקיר בגין עבירת הסיוע שלאחר מעשה מת.פ 934/04 ואת עבירת הסיוע האמורה ביצע בעודו ממתין לגזר דין בגין אירוע הדקירה בת.פ 664/01, שניתן ביום 9.6.04. אשר על כן, היות והמבקש לא נרתע מהליכים משפטיים, יש צורך בענישה משמעותית. עוד הוסיפה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חריג בחומרתו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן הענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ). אין לטעמי בבקשה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הענין נדון כבר בשתי ערכאות. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו, בין היתר, רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). לטעמי, מקרה זה אינו מקרה חריג, המצדיק סטייה מהלכה זו. העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

אף לגופו של ענין, דין בקשת רשות הערעור להדחות.

אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש. בית-משפט השלום, בגזרו את עונשו של המבקש, התחשב לקולא בהודייתו המהירה ובחרטתו וכן את היות המאסר מאסרו הראשון, תוך בחינת שאר העונשים שהושתו על שותפיו לעבירות. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר אישר את גזר דינו של בית-משפט השלום ואף לא החמיר בעונשו של המבקש, חרף הבעת דעתו בענין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 22.4.07 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לשם תחילת ריצוי עונשו.