רע"פ 5296/03 חאג' סובחי נ. מדינת ישראל

1.נגד המבקש הוגש כתב-אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון וגניבה בצוותא. על-פי עובדות כתב-האישום, קשרו המבקש ואחיו קשר לבצע גניבות מחולים המאושפזים בבית-החולים בנהריה וכן ממבקרים בבית-החולים. כתב-האישום המקורי כלל שמונה-עשר אישומים, המהווים שמונה-עשר אירועים שונים של גניבת כסף, כרטיסי אשראי, פנקסי שיקים, מסמכים אישיים ומכשירי טלפון ניידים בתחום בית-החולים.

בישיבה מיום 21.10.02, שהתקיימה בבית-משפט השלום בעכו (בפני כבוד השופט י' בכר), הודיעו הצדדים לבית-המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יודה המבקש בעובדות כתב-האישום, לאחר שימחקו ממנו אישומים מספר 12 עד 18. המבקש הודה בעובדות כתב-האישום המתוקן ובית-המשפט הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו.

2.בשלב הטיעונים לעונש, ציינה באת-כוח המשיבה, כי למבקש עבר מכביד בעבירות רכוש וכי חודשים ספורים בלבד לפני האירועים נשוא כתב-האישום, השתחרר המבקש מריצוי מאסר ממושך, ביודעו כי עונש מאסר מותנה בן 15 חודשים עומד ותלוי כנגדו, בגין עבירות מסוג זה. לפיכך, ביקשה באת-כוח המשיבה, להפעיל את עונש המאסר המותנה של המבקש במצטבר לעונש המאסר בפועל שיוטל עליו, בגין הרשעתו בתיק זה וכן להטיל עליו עונש מאסר מותנה נוסף. הסניגור חלק על כך שעונש המאסר המותנה, אשר נגזר על המבקש בתיק אחר, הינו בר-הפעלה. הסניגור הוסיף וטען, כי המבקש הינו אדם צעיר המכור לסמים קשים, וכי את הגניבות בבית-החולים ביצע לצורך מימון רכישת הסם. לבסוף, טען הסניגור, כי המבקש הודה בכל המיוחס לו ואף הביע נכונות להשתתף בטיפול גמילה מסמים ולפתוח דף חדש בחייו. על רקע זה, ביקש הסניגור להסתפק בהפעלת עונש המאסר המותנה או, לחלופין, להפעיל את עונש המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר בפועל שיקבע בית-המשפט למבקש בגין הרשעתו הנוכחית, כך שבסך הכל ירצה המבקש 15 חודשי מאסר בפועל.

3.בית-משפט השלום קבע, כי עונש המאסר המותנה הינו בר-הפעלה במקרה דנן, ולאחר ששקל את טיעוני הצדדים, החליט להטיל על המבקש 20 חודשי מאסר בפועל והפעיל את עונש המאסר המותנה לריצוי באופן חופף. כמו-כן, גזר בית-המשפט השלום על המבקש 15 חודשי מאסר על תנאי והמליץ לשירות בתי הסוהר לשקול את שילובו של המבקש בתכנית גמילה.

4.המשיבה הגישה ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום, בו עתרה להפעיל את עונש המאסר המותנה של המבקש במצטבר ולא בחופף לעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. סניגורו של המבקש טען מנגד כי יש להותיר את גזר-הדין על כנו, מהטעמים שפורטו בעת הטיעונים לעונש. הסניגור ציין, כי המבקש נמצא מזה 9 חודשים באגף נקי מסמים בבית-הסוהר, ועוד ציין, כי אחיו של המבקש, אשר חלקו בביצוע העבירות היה רב יותר מחלקו של המבקש ולו עבר פלילי חמור יותר מעברו של המבקש, קיבל עונש מאסר בפועל של 30 חודשים, וזאת לאחר שאוחדו מספר תיקים בעניינו. משום כך, טען הסניגור, גזר-הדין של בית-משפט השלום ראוי ואין מקום להתערב בו.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' דר, י' כהן וי' עמית) קיבל את הערעור, וכך קבע:

"לאחר ששקלנו טענות ב"כ הצדדים אנו סבורים שיש מקום להתערב בגזר הדין של ביהמ"ש קמא ואנו מקבלים טענות ב"כ המערערת, כי הפעלה בחופף של העונש המותנה מרוקנת את המאסר על תנאי מכל תוכן ממשי."

אשר על כן, קבע בית-המשפט המחוזי כי 5 חודשים מתוך העונש המותנה ירוצו באופן חופף לעונש שהטיל בית-משפט קמא, ואילו 10 חודשים מתוכו ירוצו במצטבר, כך שבסך הכל ירצה המבקש 30 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר-הדין, כך נקבע, יעמדו בעינם.

5.כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מופנית בקשת רשות ערעור זו.

המבקש טוען, כי בית-המשפט המחוזי החמיר בעונשו בצורה קיצונית, בייחוד לנוכח העונש שהוטל על אחיו, וזאת מבלי שנימק את התערבותו ותוך שהתעלם לחלוטין מהטיעונים שהועלו על-ידו בתגובה לערעור המשיבה.

6.על-פי ההלכה הנוהגת בבית-משפט זה לעניין בקשות רשות ערעור, טענות כנגד חומרת העונש אינן מקימות בדרך-כלל עילה לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למעלה מן הצורך, יש לציין, כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מאזן כראוי את מכלול השיקולים הרלוונטיים לקולא ולחומרא במקרה דנן, ואין הצדקה להתערב בו גם לגופו של עניין.

הבקשה נדחית, בלא צורך בתגובת המשיבה.