רע"פ 5558/12 בדש אביטן נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) בעפ"ת 477-05-12 מיום 21.6.12, במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (השופט מלמד), בתת"ע 33318-09 מיום 12.3.12. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקשת בעבירה של נהיגה בשכרות לאחר ניהול הוכחות. על המבקשת הושת קנס בסך 1,200 ₪ ונקבעה התחייבות כספית בסך 2,000 ₪; רשיונה נפסל לתקופה של 30 חודשים בפועל, ו-6 חודשים על תנאי למשך שנתיים.

רקע והליכים

ב.

ביום 24.7.09 בשעה 04:36 נעצרה המבקשת בדרך נמיר בתל-אביב ונערכו לה בדיקת שכרות במכשיר הינשוף ובדיקת מאפיינים. פלט הינשוף הצביע על רמה של 610 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף. בדוח התחקיר צוין, כי המבקשת מסרה ששתתה בקבוק בירה אחד בחצות. במבחן מאפיינים שנערך כשלה המבקשת בהליכה על קו ישר ובהצמדת בוהן לעקב, וצלחה את יתר המבחנים. בדוח התחקיר צוין, כי מפיה נדף ריח קל של אלכוהול, וכן כי נמצאה אינדיקציה לשכרות במכשיר הנשיפון. בבית המשפט לתעבורה העידו השוטרת שעצרה את המבקשת, השוטר שערך את בדיקת השכרות, ואיש המעבדה אשר הגיש מסמכים שעניינם תקינות מכשיר הינשוף. המבקשת לא העידה את חברתה אשר נכחה עמה באותו ערב במועדון וכן שעה שנעצרה. המשיבה עתרה להרשעת המבקשת על יסוד הראיות האמורות. המבקשת טענה לאי תקינותו של מכשיר הינשוף ולהפעלתו שלא על פי הנדרש.

ג.

בית המשפט לתעבורה נדרש לטענות בדבר תקינותו של הינשוף ואופן הפעלתו. בהתבסס על חומר הראיות נקבע, כי המכשיר היה תקין והופעל כדין. כן נדרש בית המשפט ליתר הראיות שצוינו, והרשיע את המבקשת. בגזר הדין צוין, כי המחוקק קבע עונש מינימום של שנתיים על עבירה של נהיגה בשכרות ברמה של 240 מיקרוגרם (ובפסיקה הועמד רף זה על 290 מיקרוגרם). הוטעם, כי נוכח הכמות שנמצאה בבדיקתה של המבקשת אין להשית את העונש המינימלי, וכי על העונש להלום את נסיבות העבירה. לפיכך הושתו העונשים כמצוין.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת וחזר על טעמיו של בית המשפט לתעבורה. אשר לעונש ציין בית המשפט המחוזי, כי אינו חורג מן המקובל בנסיבות דומות, וכי אין בשינוי נסיבותיה של המבקשת - אשר בינתיים נישאה וילדה - כדי לשנות מגזר הדין.

הבקשה

ה.

לטענת המבקשת לא הופעל מכשיר הינשוף כדין הואיל ולא עברו 15 דקות כנדרש בין עצירתה לבין עריכת הבדיקה. כן נטען, כי על פי טפסי הביקורת של השגרתית של בלון הינשוף, מוטלת תקינותו בספק, כיון שנתוניו של הבלון נבדקו אל מול בלון אחר. כן נטען, כי בעדויותיהם של השוטרים ניכרו סתירות שונות. אשר לעונש, נטען כי הוא חמור מן הנהוג בנסיבות דומות.

דיון והכרעה

ו.

אין בידי להיעתר לבקשה. לא מצאתי בגדרי הבקשה על נסיבותיה טעם המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה ( רע"א 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 ). היה למבקשת יומה בשתי ערכאות, ואין המקרה מעורר שיקולי צדק המחריגים מן הכלל.

ז.

טענותיה של המבקשת באשר לתקינות המכשיר ואופן הפעלתו נבחנו בבית המשפט לתעבורה אל מול חומר הראיות, ונפסק כי השימוש בו נעשה כדין. בפרט נבחן זמן ההמתנה אשר נקבע כי עמד בדרישת 15 הדקות. לא מצאתי כי יש בטענות עובדתיות של המבקשת כדי לשנות מקביעות אלה. אוסיף, כי בנסיבות המקרה דנא, גם אילו נמצא כי הינשוף לא הופעל כדין - ולא כך נמצא - לא היה בכך כדי לשנות; בית משפט זה הבהיר היטב לא אחת כי מקום שחומר הראיות, מלבד בדיקת הינשוף, מצביע על קיומה של עבירת השכרות, אין באי תקינותו של הינשוף או באופן הפעלתו הלקוי כדי לגרוע מן ההרשעה (ראו לאחרונה רע"פ 5433/12 בן ציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ובמיוחד רע"פ 3882/12 סקא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) להלן עניין סקא ). בהקשר זה ציינה השופטת (כתארה אז) נאור:

"אשוב ואציין: קבילותו של מכשיר ה'ינשוף' איננה ממין העניין, ככל שבראיות התביעה די כדי להרשיע את המבקש גם בלעדיהן. גם בבקשה שבפניי, אלו הם פני הדברים. המבקש הודה בשתיית כוס יין וחצי כוס בירה; הוא כשל בבדיקת המאפיינים; נדף ממנו ריח עז של אלכוהול. כפי שציין אף בית המשפט המחוזי, בכך די כדי להרשיעו, ואין קבילות ה'ינשוף' מעלה או מורידה" ( רע"פ

2420/12 מוסטפא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ).

חרף חזרתו של בית משפט זה על דברים אלה שוב ושוב, ספק אם הם מוטמעים כדבעי. בעניין סקא ציינתי:

"נוכח החלטותיו המפורשות של בית משפט זה, נתקשיתי להבין כיצד הוגשו שתי הבקשות הנוכחיות, ואף כיצד - והדברים נאמרים כמובן בלא כל רצון לפגוע - מסביר הסניגור ללקוחותיו באשר לסיכויי ההליך, מקום שבית המשפט אף אינו מסתמך על ה'ינשוף' כשלעצמו אלא על רכיבים נוספים , כמות שצוטט מעלה. ומה על זמנם של בית המשפט ועובדיו (השופט - ניחא, זמנו כקליפת השום). דומה היה כי נוכח החלטתו של בית משפט זה בעניין מוסטפא (השופטת נאור) אין עוד צורך לשוב ולהבהיר את הכללים" (עניין סקא , פסקה ז').

בנידון דידן מנינו מעלה את המאפיינים שאותם לא צלחה המבקשת, ונוסיף את הודייתה בשתיית בירה.

ח.

במקרה דנא לא ראיתי להלום טענות בדבר סתירות לכאורה בעדויות השוטרים. המדובר בטענות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית, וברגיל אינן עילה למתן רשות ערעור. למשל, באשר לזמן ההמתנה לבדיקת הינשוף, בניגוד לטענה כי חלפו 14 דקות (תחת 15 הנדרשות) נקבע כממצא עובדתי כי עברו 22 דקות כך גם לעניין תקינות המכשיר ובלוני הגז. לגופן של הטענות, אין בהן כדי לשנות מן ההרשעה. טענות כלליות בדבר קיומן של סתירות אינן מעלות ספק סביר באשר להרשעה. יש להצביע במישרין כיצד סתירה נטענת מעלה ספק באשר לממצא מרשיע כזה או אחר; ולא מצאתי בסתירות הנטענות כדי לפגום בתשתית הראייתית שהוצגה כנגד המבקשת.

ח.

אשר לעונש, ככלל טענות באשר לחומרתו אינן עילה למתן רשות ערעור (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגופו העונש דנא אינו חורג מרף הענישה בנסיבות דומות, בודאי לא באופן המצדיק התערבות.

ח.

בנסיבות, אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.