פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4814/06 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום
28.5.06, בתיק ע"פ 3014/05, שניתן על ידי כבוד השופטים: ע' חבש, י' צבן, י'
נועם
ובקשה לעיכוב ביצוע העונש
בשם המבקש: עו"ד נילי
שטיירמן
החלטה
1.בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2003 ליטף המבקש, בעת שהיה קטין, את אחיותיו הקטנות ובת-דודתו, נשקן על פיהן ואף נגע באיבר מינן. בגין מעשים אלו הורשע המבקש בבית-משפט לנוער בירושלים בעבירה של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נוכח ניסיונות שיקום כושלים, ובכללם אשפוזים פסיכיאטריים ותסקירים חמורים של שירות המבחן, שהמליצו על השתת עונש בדרך של מאסר בפועל, נגזר דינו של המבקש לחמישה חודשי מאסר על תנאי.
2.המשיבה ערערה על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים. לטענתה, חומרתן של העבירות ורמת הענישה הנוהגת, לצד העדר רצון מופגן של המבקש בשיקום, חייבו את גזירתו של מאסר חרף היותו של המבקש קטין. בית-המשפט (כבוד השופטים ע' חבש, י' צבן וי' נועם) קיבל את הערעור וגזר למבקש, בנוסף לעונש אותו גזרה הערכאה הדיונית, חמישה חודשי מאסר. נקבע, כי עם התייצבותו לשאת בעונש תיערך למבקש בדיקה פסיכיאטרית במחלקה לבריאות הנפש של שירות בתי הסוהר.
3.כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-משפט קמא. לטענתו, לא ניתן היה להחמיר בעונשו ללא חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. עוד נטען, כי פסק-דינה של הערכאה קמא סוטה ממושכלות יסוד במשפט הפלילי, וביניהן אחידות הענישה, מדתיותה וסבירותה.
4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ובמקרים בהם עולה שאלה משפטית כללית, אשר השלכותיה חורגות מעניינו הקונקרטי של המבקש. אין זה המקרה שבפני. יתרה מכך, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער, ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש, שנסיבותיו קשות וחמורות, נמנה עליהם (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם).
הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, י"ז בסיוון תשס"ו
(13.6.2006).
ש
ו פ ט