פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2092/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
קשקוש עטאללה סאלח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.2.04 בע"פ 3565/03 שניתן על ידי כב' הנשיא
מ' לינדנשטראוס והשופטים ש' ברלינר ו-י' דר.
בשם המבקש: עו"ד מוניר
עזאם
בשם המשיבה: עו"ד גיא
מיכלין
החלטה
ביום 15.11.99 הוגש לבית-משפט השלום בעכו כתב אישום כנגד המבקש וכנגד חברת א.ע.ק מכנית ותעשיות בע"מ בגין אי הגשת שמונה דו"חות תקופתיים, עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף). בנוסף, הואשם המבקש בכך שלא התייצב לחקירה על אף שנדרש לעשות כן, עבירה לפי סעיף 117(א)(2) לחוק מס ערך מוסף. מועד פתיחת המשפט נדחה מספר פעמים עקב אי התייצבות המבקש וביום 5.6.01 הוגש לבית-משפט השלום כתב אישום מתוקן, אשר בו מספר הדוח"ות התקופתיים, שהנאשם הואשם באי הגשתם, עלה לעשרים ושישה.
בדיון שהתקיים בעניינו, ביום 10.7.01, כפר המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן.
בדיון מיום 24.9.01 חזר בו המבקש מכפירתו הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בהתאם לכך בעבירות שיוחסו לו. מתן גזר הדין נדחה למועד אחר.
ביום 28.10.02 הגיש המבקש בקשה לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. בהחלטתו מיום 6.11.02, דחה בית-משפט השלום בקשה זו.
ביום 9.9.03, גזר בית-משפט השלום (כב' סגן הנשיא א' מגן) את דינו של המבקש והטיל עליו עונש של ארבעה-עשר חודשי מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000 ש"ח.
ביום 15.3.03 הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש, אולם בדיון שהתקיים ביום 5.2.04, חזר בו המבקש מהערעור על ההרשעה, כך שהערעור נותר על חומרת העונש בלבד. בית-המשפט המחוזי (כב' הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים ש' ברלינר ו-י' דר) קבע כי נוכח נסיבותיו האישיות, גילו ובעיותיו הרפואיות, יש מקום להקל בעונש המאסר שהוטל עליו והחליט להעמידו על עשרה חודשי מאסר בפועל בלבד. שאר חלקי גזר הדין של בית-משפט השלום נותרו על כנם.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
המבקש טוען, כי בית-המשפט המחוזי הפחית אמנם את עונש המאסר שהוטל עליו על ידי בית-משפט השלום, אולם עדיין סוטה העונש סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה בעבירות של איחור בהגשת דוח"ות למע"מ, בעיקר בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, להן לא ניתן המשקל הראוי, לדבריו, על ידי בית-המשפט המחוזי. לטענת המבקש, בקשתו מעלה סוגיות משפטיות שחשיבותן חורגת מעניינם הפרטיקולרי של הצדדים ולכן ראויה לבירור נוסף.
מנגד, טוענת המשיבה, כי טענותיו של המבקש מופנות ברובן כנגד ההרשעה, על אף שהבקשה מכוונת כולה נגד חומרת העונש, בהתאם לפסק דינו של בית-המשפט המחוזי. לטעמה - טענות לעניין העונש אינן מצדיקות דיון בגלגול שלישי. לא זו אף זו, העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו, לטענתה. כמו כן, המשיבה מציינת כי המבקש הורשע בשנת 2001 בתיק אחר בעבירות מס זהות לאלה הנדונות בתיק זה.
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור נחה דעתי, כי דינה להידחות.
פסק דינו של בית-המשפט המחוזי עסק, בסופו של דבר, בשאלת חומרת העונש בלבד, וזאת לאחר שהמבקש חזר בו מן הערעור על ההרשעה. נפקות הדבר הינה, שבקשת רשות הערעור יכולה להתייחס לעניין חומרת העונש בלבד.
רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ). הבקשה שבפני אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות. המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".
כלל הוא, כי טענות הנוגעות לחומרת העונש אינן מקימות עילה לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), למעט במקרים יוצאי דופן ובמקרה דנן, לא מצאתי מקום לסטות מן הכלל. גם לגופו של עניין, נוכח אופיין של העבירות בהן מדובר, לא ראיתי בדברים שהעלה המבקש כל טעם המצדיק התערבות בגזר הדין שהוטל עליו.
לאור דחיית הבקשה למתן רשות ערעור, מתייתר הצורך לדון בבקשת המבקש להבאת ראיות נוספות.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
על המבקש להתייצב ביום 13.4.04, לא יאוחר משעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה לשם התחלת ריצוי עונשו.
ניתנה היום כ"ט באדר התשס"ד
(22.3.04).
ש ו פ ט