רע"פ 3531/06 חאג יחיא חאלד נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לתעבורה בנתניה כתב אישום (תיק ת' 2391/05), המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ועבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח, אשר יוחסו לו בארבעה דו"חות תעבורה שונים.

בית-משפט השלום לתעבורה (כבוד השופטת ר' בן-יששכר שוורץ) הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ועמדת המשיבה, אשר הודיעה, כי תעתור למאסר בפועל בצירוף העובדה, שהמבקש לא היה מיוצג במועד ההרשעה, דחה בית-המשפט את מועד הטיעונים לעונש ליום 12.9.05. המבקש לא התייצב למועד הטיעונים לעונש ולא אותר. משכך, ביקשה המשיבה את התליית ההליכים בעניינו. לאחר שהוצאו צווי הבאה כנגד המבקש ומשאותר, חודשו ההליכים בעניינו ונקבע מועד לטיעונים לעונש ליום 21.2.06.

ביום 21.2.06 גזר בית-משפט השלום לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים:

א.

תשעה חודשי מאסר בפועל;

ב.

הפעלת עונש של שנים-עשר חודשי מאסר, כפי שנפסק בתיק 5449/00 בבית-משפט השלום בנתניה ביום 17.12.01 ואשר הוארך בתיק 8273/03 ביום 18.4.04 על-ידי בית-משפט השלום לתעבורה בחדרה, במצטבר;

ג.

שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים;

ד.

פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל;

ה.

פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שישה חודשים, על תנאי למשך שלוש שנים;

ו.

הפעלת עונש מותנה של פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנים-עשר חודשים, כפי שנפסק בבית-משפט השלום לתעבורה בחדרה ביום 18.4.04 בתיק 8273/03 לריצוי באופן מצטבר;

ז.

חתימה על התחייבות בסך 5,000 ש"ח, שלא יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מחמת שפקע מעל לשנה, זאת תוך שנתיים, או 50 ימי מאסר תמורתה, בנוסף לכל עונש אחר.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המבקש טען, בין היתר, כי נוכח נסיבותיו האישיות ומצבו הבריאותי הקשה, היה מקום לקבל תסקיר שירות מבחן טרם גזירת עונש מאסר בפועל.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה, ביום 19.3.06, את הערעור בקובעו, כי בית-משפט השלום לתעבורה גזר על המבקש עונש ראוי והולם את נסיבות המקרה ואין עילה להתערב בשיקול-דעתו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.

לטענת המבקש, העונש שהוטל עליו חמור מדי בהתחשב בכל נסיבותיו האישיות המיוחדות ובמיוחד מצבו הבריאותי הקשה – חולה סוכרת וכליות הנזקק לתרופות רבות וצריך להיות תחת השגחה רפואית ברוב הזמן. עוד טוען המבקש, כי הוא המפרנס היחיד בביתו ולו שישה ילדים. מצבה הכלכלי של המשפחה קשה מאוד ואשתו חולת סרטן, הזקוקה להשגחה מתמדת. כמו-כן, בבקשתו מביע המבקש חרטה על מעשיו ומוכן שלא לחזור עליהם. הוא מוסיף וטוען, כי עברו נקי מעבירות וכי מעולם לא ישב בבית הסוהר.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה יתדותיה על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, ככלל, לא ניתנת רשות ערעור בערכאה שלישית על סוגיה, אלא במקרים חריגים, אשר אין המקרה דנן נמנה עמם. עוד טוענת היא, כי בעברו התעבורתי של המבקש הרשעות רבות ואף עברו הפלילי אינו נקי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); כך, למשל, נקבע ברע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור שעה שהערעור המבוקש עוסק אך ורק בחומרת העונש שנגזר: 'הלכה היא מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל כי בעניין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'... רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים ומיוחדים והמקרה דנן אינו כזה'" (ראו גם רע"פ 1459/91 טולדנו נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 2092/04 קשקוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש נהג בשלושה מועדים סמוכים ללא רישיון נהיגה, אשר פקע בחודש פברואר 1989, בזמן פסילה וללא ביטוח. התנהגותו זו של המבקש - בצירוף עברו התעבורתי המכביד, הכולל 45 הרשעות קודמות ועברו הפלילי וכן העובדה, כי בעת ביצוע המעשים היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, שכבר הוארך פעם אחת – מצביעה על דפוס של זלזול בהחלטות בתי המשפט מצידו ועל היעדר מורא מפני רשויות אכיפת החוק. אני סבור, כי לאור חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, ריבוין, נסיבות ביצוען, העובדה, כי באותה העת היה קיים מאסר על תנאי חב הפעלה כנגד המבקש וכן לאור עברו התעבורתי המכביד של המבקש, אין מקום להתערב בגזר-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה.

יתרה מכך, בית-משפט השלום לתעבורה נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש, שקל ואיזן אותן במכלול השיקולים עובר לגזירת עונשו. אף בית-המשפט המחוזי נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש, אולם לא מצא מקום להתערב בגזר-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה. בנסיבות אלה, אף אני, לא מצאתי מקום להתערב בגזר-הדין.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.