רע"פ 8221/06 דוד לולקיס נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (ת.פ 34/03) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961; עבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב); עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב; וכן עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת בחוק, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

לפי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש, ביום 7.12.02, ברכבו במהירות של 88 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש בלבד. כאשר נתפס על-ידי המשטרה, התברר, כי הוא נוהג על-אף שידע שהינו פסול מלנהוג וכן כי הוא נוהג ללא ביטוח ורישיון רכב תקפים.

בית-המשפט לתעבורה בחיפה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום. במסגרת הסדר הטיעון שעל-פיו הודה המבקש בעבירות שיוחסו לו, ביקשה המשיבה להטיל עליו, בין היתר, עונש של שני חודשי מאסר בפועל, ולא התנגדה לכך שירוצו בעבודות שירות. על-כן, החליט בית-המשפט, כי המבקש יישלח לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בטרם ייגזר דינו. לאחר שהמבקש לא התייצב לארבעת הדיונים שנקבעו בעניינו, הורה בית-המשפט על התליית ההליכים, אשר נתחדשו רק כעבור כשנה, ביום 24.2.05. ביום 19.4.05 הוגשה חוות הדעת מטעם הממונה על עבודות השירות בה נאמר, כי המבקש ריצה פעמיים מאסר בדרך של עבודות שירות בעבר, כאשר בשתי הפעמים עבד באופן לא רצוף והפגין זלזול ולכן הומלץ שלא להטיל עליו עונש של עבודות שירות. המבקש ביקש מבית-המשפט ראיון נוסף עם הממונה על העבודות שירות ובעקבות בקשתו הוגשה ביום 28.6.05 חוות דעת שנייה של הממונה, אשר אף היא הייתה שלילית.

ביום 6.12.05, לאחר שנדחו מספר מועדי דיונים לבקשת בא-כוחו דאז של המבקש, נענה בית-המשפט לבקשת המבקש לחזור בו מהודאתו והכרעת הדין שניתנה ביום 30.6.06 בוטלה. ביום 9.1.06 כפר המבקש בעובדות המפורטות בכתב האישום וביקש לקבוע את התיק להוכחות. בסופו של יום, הגיעו באי-כוח הצדדים להסדר טיעון לפיו יודה המבקש בעובדות כתב האישום וכן יצרף ארבעה תיקי תעבורה נוספים שהיו תלויים ועומדים כנגדו. העונש שהוסכם על-ידי הצדדים כלל את אותם מרכיבים שהוצגו בפני בית-המשפט בעבר.

ביום 13.2.06 אימץ בית-המשפט לתעבורה את הסדר הטיעון וגזר על המבקש עונש של שני חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור את אחת מהעבירות שבהן הורשע; קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח; וכן פסילת רישיון הנהיגה למשך 16 חודשים, תוך הפעלת שלושה עונשי פסילה על תנאי מתיקים קודמים באופן חופף. באותו היום הורה בית-המשפט על קבלת חוות דעת נוספת מטעם הממונה על עבודות השירות, ועיכב את ביצוע עונש המאסר בפועל עד לקבלתה.

ביום 4.7.06 הוגשה חוות דעת שלישית מטעם הממונה על עבודות השירות, אשר אף היא הייתה שלילית. לאור חוות הדעת, קבע בית-המשפט ביום 9.7.06, כי המבקש ירצה את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו היות והוא לא נמצא מתאים לריצויו בדרך של עבודות שירות.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' פינקלשטיין) דחה את הערעור, בהתייחסו לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, ובייחוד לעבירה של נהיגה בזמן פסילה וקבע, כי העונש שנגזר עליו אינו עונש חמור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי לו היה יודע שייגזר עליו עונש מאסר בפועל, אשר לא יומר לריצוי בעבודות שירות, לא היה מסכים להסדר הטיעון. עוד טוען המבקש, כי יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות הקשות והזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי המבקש ידע על קיומן של שתי חוות הדעת השלילית שהציג הממונה על עבודות השירות כאשר הסכים להסדר הטיעון, ועל-כן הוא היה מודע לאפשרות שירצה את עונש המאסר בפועל, ולא בדרך של עבודות שירות, זאת בייחוד לאור העובדה שבעת הסכמתו השנייה להסדר הטיעון היה מיוצג על-ידי עורך-דין. בנוסף, סבורה באת-כוח המשיבה, כי העונש שנגזר על המבקש אינו חמור, לאור חומרת העבירות שביצע ועברו הפלילי והתעבורתי, וזאת אף אם מתחשבים בנסיבותיו האישיות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המדינה, ולאחר שעיינתי בפסקי-הדין של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העונש שהוטל על המבקש הולם את מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, ונסיבותיו האישיות היו ידועות לערכאות הקודמות אשר גזרו את דינו. כמו-כן, עברו התעבורתי העשיר של המבקש והעובדה שנהג בזמן פסילה לאחר שנתפס בעבר והוזהר כי עליו להפסיק לנהוג בשל הפסילה, כמו גם העובדה, כי הוא לא התייצב למספר רב של דיונים שנקבעו בעניינו, מעידה על התנהגות של זלזול בהחלטות בתי המשפט ובמערכת אכיפת החוק (ראו רע"פ 3531/06 חאג יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענתו של המבקש לעניין הסתמכותו על הסדר הטיעון, אף היא דינה להדחות. המבקש היה מיוצג על-ידי עורך-דין בעת שהסכים להסדר הטיעון, והיה יכול לצפות, כי חוות הדעת הנוספת שהוגשה מטעם הממונה על עבודות השירות תהיה אף היא שלילית וכי עונש המאסר שיוטל עליו ייקבע לריצוי בפועל, ולא בדרך של עבודות שירות. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 10.10.06 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 31.12.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה לשם תחילת ריצוי עונשו.