פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5192/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יעקב דהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ
40248/07 מיום 9.5.07 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' קמא
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית המשפט לתעבורה בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ); ועבירה
של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודה.
בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 1.3.07 גזר עליו עונש של 10 ימי מאסר בפועל, חודש ימים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא ינהג בזמן פסילה וכן קנס בסך 1,000 ש"ח. בגזר-דינו התייחס בית המשפט לחומרתה של עבירת הנהיגה בעת פסילה ולצורך בענישה מרתיעה בעבירות מסוג זה.
על גזר-דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' קמא) דחה את הערעור בהתייחסו לחומרת העבירות שביצע המבקש ולעברו הפלילי הכבד.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שהטיל עליו עונש מאסר בפועל מבלי להתחשב בנסיבותיו האישיות והכלכליות.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ). אינני סבור כי מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים המצדיקים מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו, בין היתר רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. העונש שהוטל על המבקש אינו עונש חמור וזאת בייחוד לאור חומרת העבירה של נהיגה בעת פסילה, אשר כפי שציין בית המשפט לתעבורה הפכה בשנים האחרונות ל"מכת מדינה" אשר יש בה כדי לסכן את הנוסעים בכביש. מעבר לכך, העובדה שהמבקש, אשר לו למעלה מ-90 הרשעות קודמות אשר כוללות עבירת תעבורה רבות, נהג בעת שידע כי הינו פסול מלנהוג, מעידה על התנהגות של זלזול במערכת אכיפת החוק (ראו רע"פ 3531/06 חאג יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, דין הבקשה להדחות.
ניתנה היום, כ"ז בסיון תשס"ז (13.6.07).
ש ו פ ט