פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1481/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יעקב רצאבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.2.07 בע"פ 71890/06 שניתן על ידי
כבוד השופטת נ' אהד
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 1240/05) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן הפקודה); עבירה של מסירת פרטים כוזבים, לפי סעיף 62(4) לפקודה; עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודה; וכן עבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.
לפי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש, ביום 20.11.05, ברכבו ברמת גן כאשר נעצר לביקורת במחסום משטרתי. לאחר שנעצר, אמר המבקש לשוטר כי שמו הוא ג'ינו גיא ומסר לו רשיון נהיגה מזויף. כן יש לציין, כי בעת שנתפס, היה המבקש פסול מלהחזיק רשיון נהיגה והוא הפקיד את רשיון הנהיגה שלו עוד בשנת 2001.
בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' פראג-לבוא) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום וביום 24.1.06 גזר עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מותנה של שנת מאסר שהוטל עליו בתיק קודם, שירוצה באופן חופף; פסילת רשיון נהיגה לתקופה של חמש שנים; הפעלת עונש פסילה מותנה של שישה חודשים, לריצוי באופן מצטבר; וכן שישה חודשים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא ינהג בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה בר תוקף, יעשה שימוש במסמך מזויף או ימסור פרטים כוזבים.
בגזר-דינו, התייחס בית-המשפט אל עברו הפלילי והתעברותי של המבקש, אל כך שריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות וכן אל נסיבותיו האישיות ואל המלצת שירות המבחן בעניינו. לבסוף, ציין בית-המשפט את ההלכה לפיה יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה בעבירה של נהיגה בעת פסילה, מדיניות הכוללת רכיב עונשי של מאסר בפועל וכן הדגיש כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא באדם אשר רשיונו נפסל מספר פעמים בעבר אך למרות זאת הצטייד ברשיון מזויף ולא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו.
על גזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בקובעו, כי העבירות שביצע המבקש הינן עבירות חמורות אשר עלולות להוביל לתאונות דרכים ולפגיעה באזרחים חפים מפשע. לאור זאת וכן לאור עברו התעברותי של המבקש והעובדה שגרם בעבר לתאונת דרכים קטלנית, נקבע שבמידה וימשיך לנהוג הוא מהווה סיכון ולכן יש להטיל עליו עונש חמור אשר יבטיח שלא יוכל לחזור ולנהוג בכביש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט בכך שלא התחשב בחוות הדעת שהוגשה מטעם שירות המבחן ולא נמנע מלהשית על המבקש עונש של מאסר בפועל.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי-הדין של הערכאות הקודמות הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העונש שהוטל על המבקש הולם את מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואת חומרת העבירות בהן הורשע, ונסיבותיו האישיות היו ידועות לערכאות הקודמות אשר גזרו את דינו. כמו-כן, עברו התעבורתי של המבקש והעובדה שנהג בזמן פסילה והציג בפני השוטר רשיון מזויף לאחר שהוטלו עליו בעבר עונשים של פסילת רשיון הנהיגה ואף עונשים של מאסר על-תנאי, מעידה על התנהגות של זלזול בהחלטות בתי המשפט ובמערכת אכיפת החוק (ראו רע"פ 3531/06 חאג יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
טענתו של המבקש לעניין המלצת שירות המבחן, אף היא דינה להדחות. כידוע, תסקיר שירות
המבחן
הינו בגדר המלצה
בלבד , ואילו תפקידו של השופט הוא האיזון בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים, העומדים בבסיסו של רציונל הענישה הפלילית. (ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' אחמד חלייחל (טרם פורסם). בענייננו, איזנו הערכאות הקודמות כראוי בין נסיבותיו האישיות של המבקש לבין האינטרס הציבורי שבנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירות מסוג זה ובצורך להלחם בתאונות הדרכים, המתבטא בהטלת עונשים חמורים בגין העבירות בהן הורשע המבקש. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, א' באדר תשס"ז
(19.2.07).
ש
ו פ ט