רע"פ 6438/06 חכמת אבו שאהין נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית-משפט השלום בנצרת, נטען, כי המבקש, בצוותא עם אחרים, כרה באמצעות כלים כבדים ושלא כדין, עשרות אלפי טון של אבן גיר משטחים נרחבים ברמת הגולן. המבקש הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדותיו של כתב האישום, למעט בעלותו בשטח המדובר, ובכמויות המחצבים אשר נכרו ממנו. דינו של המבקש נגזר ל-12 חודשי מאסר, מתוכם חמישה בפועל ויתרתם על תנאי. נוסף לכך, הושת עליו קנס בסך של 400,000 ש"ח, ובית-המשפט הורה על חילוט הציוד הכבד אשר נמצא בשטח המחצבות.

2.המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. תחילה הופנה הערעור גם להרשעה, אולם בהמשך צומצם לעונש בלבד. תסקיר מבחן שהוגש בעניינו של המבקש, המליץ על הפחתה משמעותית בקנס שהושת עליו, שכן מדובר באדם נורמטיבי אשר הביע חרטה על המעשים שביצע, ובגינם נגרמה לו מצוקה אישית ומשפחתית כאחד. נוכח חומרתן של עבירות הכרייה והרצון להתריע מפני ביצוען, הותיר בית-המשפט המחוזי את עונש המאסר וחילוט הציוד על כנם, אולם הורה על הפחתת הקנס ל-200,000 ש"ח.

3.בבקשה שבפני, עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור נוספת, שנייה במספר, הואיל ולהשקפתו נפלה שגגה בפסק דינו של בית-משפט קמא במספר עניינים. בין היתר, הדגיש המבקש כי גזר-הדין לא הבחין די הצורך בינו לבין יתר המעורבים בפרשה; לא נבחנה כלל האפשרות של ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות; וכי חילוט הציוד נעשה שלא כדין.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, באשר היא נועדה למקרים בהם עולה שאלה משפטית כללית, אשר השלכותיה חורגות מעניינו הקונקרטי של המבקש. אין זה המקרה שבפני. חומרתה של כרייה בלתי חוקית נעוצה בנזק בלתי-הפיך הנגרם כתוצאה ממנה, שהרי אין הטבע מחדש את משאביו הקיימים בו מבראשית. יתרה מכך, ככלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער, ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.