רע"פ 2718/04 פואד אבו דאחל נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום ברמלה, ביום 17.7.04, כתב אישום, המייחס לו עבירה של החזקת נשק – לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 14.7.03, נמצא המבקש מחזיק בביתו, מתחת למיטתו, אקדח מסוג ברטה ומחסנית ריקה, עטופים בגרב. האקדח שנתפס נגנב כשנה קודם לכן מדירה שנפרצה בבני-ברק. עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר מועד הגניבה הוספה לקנה האקדח הברגה המתאימה למשתיק קול.

ביום 21.9.03, הרשיע בית-משפט השלום ברמלה (כב' השופט ש' ברוך) את המבקש, על-פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וזאת במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים.

ביום 18.1.04, ולאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן אודותיו, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש והטיל עליו עונש של שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וכן הטיל עליו קנס בסך 3,000 ש"ח, או שלושה חודשי מאסר תמורתו.

ביום 19.1.04, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על גזר הדין. בית-המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) דחה את הערעור וקבע כי אין מקום להתערב בעונש, שכן הנתונים הרלוונטיים אותם העלה המבקש בדבר נסיבותיו האישיות שוקללו כראוי על-ידי בית-משפט השלום, עת גזר את הדין בעניינו. כמו כן, הוסיף בית-המשפט המחוזי וקבע, כי האינטרס הציבורי מחייב במקרה זה שלא להקל בענישה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הטענות בבקשה עניינן נימוקים להקלה בעונשו של המבקש, והן אינן מעלות כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה העלאתן בפני ערכאה שלישית. כמו כן, טוענת המשיבה, כי העונש שנגזר על המבקש מצוי בטווח הענישה עליה הוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון, ואפילו אינו עומד על הרף העליון של טווח זה.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור נחה דעתי, כי דינה להידחות.

רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ). הבקשה שבפני אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות. המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

כלל הוא, כי טענות הנוגעות לחומרת העונש אינן מקימות עילה לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל , תק-על 2002(3), 49), למעט במקרים יוצאי דופן. במקרה דנן, לא מצאתי מקום לסטות מן הכלל, שכן לא ראיתי בדברים שהעלה המבקש כל טעם המצדיק התערבות בגזר הדין שהוטל עליו.

מעבר לנדרש, יוער כי הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין. (ראו והשוו ע"פ 5066/98 מדינת ישראל נ' ניעמן דחלה ואח' , תק-על 99(3), 1574).

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.