ע"פ 5555/11 כמאל מחאג'נה נ. מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) בפ"ח 49632-02-11 מיום 19.7.2011, בגִדרו נדון המערער לשלוש וחצי שנות מאסר ול-12 חודשי מאסר-על-תנאי.

2.

המערער הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן

בעבירות בנשק. ביום 16.2.2011, בשעת ערב, במהלך סיור שערכו שוטרים במרכז אום אל פחם, הבחינו במכונית מסוג "וולוו" שבה נהג המערער. בחיפוש במכונית נתפס מתחת למושב הנהג אקדח מסוג

FN , ובו מחסנית שהכילה 7 כדורי אקדח 9 מ"מ . בכיס מעילו של המערער נתפסו 13 כדורי אקדח 9 מ"מ .

3.

בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי לקולא את נסיבותיו האישיות של המערער, הודייתו, עברו הנקי, עבודתו ותמיכתו באשת אחיו וילדיה. המערער עבד במוסך של אחיו עד שזה נרצח ביום 6.12.2009, ומאז ניהל המשיב את המוסך בעצמו בהצלחה. המערער קִיים עד למעצרו אורח חיים נורמטיבי של עבודה ופרנסה. לחומרה ציין בית המשפט המחוזי את המסוכנות שבהחזקת נשק באופן בלתי-חוקי, ואת הצורך בהרתעה ובהגברת תחושת הביטחון של הציבור.

4.

בערעורו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה וחרג מרמת הענישה המקובלת בעבירה הנדונה. בתוך כך הצביע המערער על הפער בין העונש שנגזר עליו לבין העונש שהושת על נאשם אחר בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ 46812-02-11, השופט ר' שפירא ) אשר הורשע בנשיאה והובלת נשק, ונגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר-על-תנאי וקנס כספי בסך של 20,000 ₪. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי כשנתן דעתו רק לשיקולי הרתעה וגמול, לא התייחס לנסיבותיו האישיות, ולא נתן להן את משקלן הראוי. כמו כן, לא נתן בית המשפט המחוזי משקל ראוי ל'מעצר הבית' המלא שבו היה נתון המערער. הרושם העולה מגזר הדין הוא כי בית המשפט דן את המערער כמי שהואשם בהחזקה ונשיאת נשק ולא בהחזקת נשק בלבד. ועוד זאת טוען המערער, כי

מן הראוי היה להעתר לבקשתו ולשלחו לשירות המבחן כדי שיגיש תסקיר מעצר בעניינו. מנגד טוען ב"כ המשיבה, כי אכן לפי רף הענישה המקובל יש מקום להפחתה בעונש, אך לבטח לא במידה שמבקש המערער, עונש של מאסר בעבודות שירות. המדינה הגישה ערעור על גזר הדין הנ"ל שבו הוטל עונש של מאסר בעבודות שירות, מאסר-על-תנאי וקנס, על מנת שהעונש יוחמר לכדי מאסר מוחשי בפועל. העבירה שבה הורשע המערער היא חמורה, המסוכנות ניכרת, ונדרש עונש מאסר של ממש.

5.

שקלנו את טענות הצדדים מזה ומזה, את העבירה שמדובר בה, את נסיבות ביצועה, את רף הענישה המקובל, ואת נסיבותיו האישיות של המערער. אין זה מצב רצוי שבו מוטלים עונשים שונים כל כך על ביצוע עבירה בנסיבות דומות. כאמור, מותב אחד בבית המשפט המחוזי בחיפה גזר עונש של 6 חודשי עבודות שירות (וכן מאסר-על-תנאי וקנס), ומותב אחר באותו בית משפט גזר עונש של 3.5 שנות מאסר (ומאסר-על-תנאי). בחינת הפסיקה מעלה כי עונש של 3.5 שנות מאסר סוטה במידה רבה מן הענישה המקובלת. אכן, האלימות הפושה ברחובותינו – כפי שציין בית המשפט המחוזי – מחייבת החמרה. השעה צריכה לכך. יחד עם זאת, תגובה עונשית הולמת חייבת להיות שקולה ומדודה, הדרגתית ופרופורציונאלית לענישה המקובלת (ראו למשל: ע"פ 11183/08 מדינת ישראל נ' עמאש ואח' (ניתן ביום 21.4.2009); ע"פ 2006/12 מדינת ישראל נ' אסדי (ניתן ביום 28.3.2012); ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.12.2009); ע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.12.2006); ע"פ 2044/11 מדינת ישראל נ' בלוצרקובסקי (ניתן ביום 7.7.2011); ע"פ 5713/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 1.3.2011) וישנן עוד דוגמאות לרוב). בית המשפט המחוזי כּיוֵן לטוב, לביעור נגע האלימות, אך העונש שגזר הריהו חמור יתר על המידה. המערער הוא אדם נורמטיבי, עובד לפרנסתו, וכישלונו החד-פעמי אינו מצדיק מאסר לשנים ארוכות כל-כך. אין בדברים הללו כדי לגרוע מחומרת העבירה שביצע המערער בעצם החזקת האקדח והכדורים. עבירה שכזו נעשתה לאחרונה נפוצה, מסוכנותה רבה, ויש בה פוטנציאל להסלמה חמורה, גם כשהנשק מוחזק לצורך הגנה עצמית בלבד. הלכה פסוקה היא כי עבירה שכזו מחייבת עונש של מאסר בפועל גם למי שזו לו הרשעתו הראשונה, וכי יש לתת משקל רב יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין (רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.3.2004)). לאחר שאמרנו את אשר אמרנו על החומרה, על המסוכנות ועל בטחון הציבור, עדיין מצוּוים אנו לשמור על אחידות הענישה, לבל תימצא ערוות דבר של הפליה בין שווים או דומים. בהתחשב בעקרון החשוב הזה, ובשאר השיקולים שפורטו לעיל – האינדיבידואליים והכלליים – החלטנו לקבל את הערעור, ולגזור על המערער 12 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, חלף 3.5 שנות המאסר שנגזרו עליו. עונש המאסר-על-תנאי שגזר בית המשפט המחוזי יעמוד בתוקפו.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 22.7.2012 בשעה 09:00.