ע"פ 11183/08 מדינת ישראל נ. תאופיק עמאש

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי במהלך שנת 2007 הם סיכמו עם אחד – חמזה מסרי, כי ירכשו ממנו אקדח תמורת סכום של 4000 ש"ח. את האקדח רכש חמזה בקלקיליה מאחד – משאהר חניני, ואחר כך מסר אותו למשיבים ביחד עם מחסנית ובה כדורים. המשיבים הסתירו את האקדח במקום מושבם (ג'סר אל זרקא), ומשיב 2, אמין, ירה ממנו במהלך חתונה. בהמשך, ועקב החשש כי המשטרה תתפוס את האקדח, העביר המשיב 1, תאופיק, את הנשק לאחר כדי שיסתירו אצלו.

המשיבים הודו בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של רכישת נשק, נשיאתו והובלתו שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין. לאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, נדונו המשיבים ל-6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שרות, 10 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 6,000 ש"ח.

המדינה, הסבורה כי העונש שהושת על המשיבים אינו הולם את חומרת העבירות, הביאה את השגותיה בפנינו.

2.

ערעור זה בדין יסודו, אדם הגון וישר דרך אינו רוכש ומחזיק בנשק שלא כדין. למטרות ראויות רשאי כל אדם שיימצא כשיר להחזיק בנשק, לאחר שהורשה לכך על ידי הרשות המוסמכת. ולהפך, מי שמבקש לקנות נשק בדרך עקלקלה ושלא כדין, חזקה עליו כי החזקת הנשק לא נועדה למטרה כשרה.

בשנים האחרונות, בהן רבו מעשי האלימות, והתופעה של שימוש בנשק חם שוב אינה נדירה במקומותינו, מצווה בית המשפט להגיב על עבירות אלו בחומרה, גם על ידי השתתו של מאסר בפועל ממושך. חומרה זו נדרשת הואיל והשימוש בנשק שלא כדין גבה לא אחת מחיר יקר בחיי אדם, ולא רק בעת ששימש לביצוען של עבירות, אלא גם עקב אחזקה רשלנית על ידי מי שלא נבדקה כשירותו לעשות זאת.

מנקודת השקפה זו, אין העונש שהושת על ידי בית המשפט המחוזי יכול להשיג את מטרות ההרתעה והצורך להגן על הצבור. עם זאת, נוכח העונש שנגזר על מעורב אחר בפרשה (יעקב אוסאמה), ומאחר ואין בית משפט שלערעור נוהג למצות את הדין עם נאשמים, החלטנו להותיר את תקופת המאסר בפועל שהושתה על המשיבים על כנה, אולם הם ישאו בה מאחורי סורג ובריח. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.

המשיבים יתייצבו לשאת בעונשם, ממנו ינוכו ימי מעצר, ככל שהיו, בבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום ט"ז באייר התשס"ט (10.5.09), עד לשעה 10:00.