בש"פ 7563/13 מדינת ישראל נ. יעקב ביטון

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 20.11.13, או עד למתן פסק דין בת"פ 42283-02-13 בבית משפט השלום באשקלון, וזאת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996.

עניינה של הפרשה עבירות מס חמורות בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

רקע

ב.

ביום 21.2.13 הוגש כתב אישום כנגד המשיב לבית משפט השלום באשדוד, המייחס לו מאות עבירות על חוק מס ערך מוסף , תשל"ו-1975 (להלן חוק מע"מ ) ו פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 בסכום מצטבר של כ-837,000,000 ש"ח בתקופה של שנתיים. על פי הנטען בכתב האישום, ניהל המשיב שתי חברות וכלל בספרי החשבונות שלהן תשומות ממאות חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 597,000,000 ש"ח, כשהמע"מ בגינן עומד על 84,000,000 ש"ח. בנוסף הוציא המשיב במסגרת החברות שבניהולו חשבוניות פיקטיביות לאחרים בסכום כולל של 240,000,000 ש"ח, שהמע"מ בגינן עומד על כ-34,000,000 ש"ח.

נוכח כל אלו יוחסו למשיב העבירות הבאות: מאות עבירות מסוג פשע לפי סעיפים 117(ב1), 117(ב2)( 3), 117(ב)(3), 117(ב)(5), 117(ב)(6), 117(ב)(8) לחוק מע"מ ולפי סעיפים 220(4) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה. יצוין, כי בעת בה בוצעו העבירות המתוארות בכתב האישום נשוא דיון זה, היה תלוי ועומד כנגד המשיב כתב אישום נוסף , בגין עבירות לפי חוק מע"מ, וזאת בזיקה לשלוש חברות בניהולו בסכום מצטבר של כ-21,000,000 ש"ח, ותוך ניכוי תשומות מחשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 15,000,000 ש"ח.

הליכי מעצר

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים (מ"ת 42311-02-13). בדיון ביום 21.2.13 הודה בא כוח המשיב בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב נדחתה על ידי בית המשפט והוא הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בתסקיר מיום 18.3.13 הוערך, כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, מעצריו הקודמים ותיאוריו של המשיב באשר היקף חובותיו, קיימת רמת סיכון לגביו. עם זאת העריך שירות המבחן, כי בכוחה של חלופת המעצר המוצעת לאיין את מסוכנות המשיב ובא בהמלצה לשחרורו. בהחלטה מיום 18.3.13 הורה בית משפט השלום על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בביתו בתנאים (השופטת נ'

שמואלי-מאייר ). על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בהחלטה מיום 21.3.13 קבע בית המשפט המחוזי (השופט י' אלון ), כי המלצות התסקיר אינן מאזנות כראוי את מסוכנותו החמורה של המשיב, וכי ספק אם בעניינו של המשיב קיימת בנמצא חלופה אשר ביכולתה לאיין מסוכנותו. על החלטה זו, הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בש"פ 2228/13), בהחלטה מיום 4.4.13 (השופט י' עמית ) נדחתה הבקשה.

ביום 23.7.13 הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 8.8.13 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים, וזאת נוכח האפשרות כי חומר החקירה הנוסף שנמסר לבא כוח המשיב יהיה בו כדי להצדיק בדיקה מחודשת של החלטת המעצר עד תום ההליכים. בתסקיר המשלים מיום 1.9.13 המליץ שירות המבחן בשנית לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, תוך שהוא ממליץ כי אשתו של המשיב תתפקד

כמפקחת עיקרית. ביום 15.9.13 דחה בית משפט השלום (השופט הבכיר נחמיאס) את הבקשה לעיון חוזר תוך שקבע, כי אין בחומר החקירה הנוסף כדי לגרוע מן הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. עוד נקבע, כי אין בחלוף הזמן בכדי לגרוע מעילות המעצר שנקבעו ביחס למשיב.

ההליך העיקרי - עיקרים

ד.

ביום 21.2.13 הוקרא כתב האישום למשיב, והדיון למתן מענה לכתב האישום נקבע ליום 7.3.13. ביום 5.3.13 הגיש בא כוח המשיב את בקשתו הראשונה לדחיית הדיון. ביום 19.3.13 דחה בית המשפט בשנית את הדיון לבקשת המשיב, וזאת נוכח הדיון הצפוי בערר שהגישה המבקשת ביחס להחלטת בית משפט השלום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. ביום 3.4.13 נדחה הדיון בשלישית לבקשת בא כוח המשיב, אשר טען כי טרם הגיע לידיו מלוא חומר החקירה. ביום 6.6.13 נדחה הדיון ברביעית לבקשת בא כוח המשיב, אשר חזר על טענתו כי לא הגיע לידיו מלוא חומר החקירה ולא היה סיפק בידו לגבש קו ההגנה. ביום 7.7.13 נדחה הדיון בחמישית לבקשת בא כוח המשיב, בהסכמת המבקשת, וזאת נוכח החלפת ייצוגו של המשיב. בדיון שהתקיים ביום 3.9.13 דחה בית המשפט את המועד למענה על כתב האישום לבקשת בא כוח המשיב, שכן חומר חקירה חזותי הנדרש לו לא הועבר לרשותו. ביום 17.9.13 הגיש בא כוח המשיב מענה לכתב האישום. בהנחיית סגנית נשיא בית משפט השלום באשקלון, הועבר התיק לבית משפט השלום באשדוד. בדיון שהתקיים ביום 11.11.13, נקבע כי דיון נוסף יתקיים ביום 25.12.13. נערכו גם שתי ישיבות גישור (בימים 9.10.13, 13.9.13), אך טרם נקבעו דיוני הוכחות.

הבקשה

ה.

בבקשה (6.11.13) נטען כי עילות המעצר שעמדו ביסוד מעצרו של המשיב עד תום ההליכים עומדות בעינן ואף ביתר שאת, וכי החשש לבטחון הציבור ורכושו מקבל משנה תוקף נוכח ביצוען של העבירות נשוא כתב האישום בעת שתלוי ועומד נגד המשיב כתב אישום בגין ביצוע של עבירות זהות לפי חוק המע"מ. עוד נטען כי החשש מהתחמקות מריצוי הדין גדול, וזאת נוכח היקפן המשמעותי של העבירות והעונש המחמיר הצפוי למשיב. צוין כי בהעדר אמון מצד בית המשפט אין לשחרר את המשיב

לחלופת מעצר, וכי אין בכוח חלופה לאיין את מסוכנותו. המבקשת מטילה את רוב האחריות להשתהות ההליך העיקרי לפתחו של המשיב, נוכח בקשות הדחיה הרבות שהוגשו מטעמו ועל ידי באי כוחו השונים.

ו.

המשיב הגיש לבקשה תגובה בהסכמה (12.11.13), בה נטען כי כתב האישום מציג מסוכנות יתרה לגבי הסכומים ובשל כפל עבירות, ונטען כי חלק מן הראיות שבשעתו ניתן להן הסכמה אינו תקף. עוד נטען, כי לא הוצגה למשיב רשימת חמרי חקירה, וגם עדי התביעה לא הוכנו כדבעי; וכל זאת בנוסף לאי קביעת מותב ושמיעת ראיות. נאמר, כי המשיב נעדר עבר פלילי, והתסקיר

המשלים התרשם שרמת הסיכון הימנו נמוכה מבעבר; אין תקדים, כך נטען, להארכת מעצר מעל 9 חודשים, בעבירות מס.

ז.

בדיון שב בא כוח המדינה וטען כי הדחיות היו לבקשת המשיב, וכיום מתנהל הן גישור הן דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, לייתור ראיות. על כן יש לאשר את המבוקש. למשיב בעברו עבירה לא חמורה על חוקי הגנת הסביבה.

ח.

מטעם המשיב נטען כי השיקולים שהצדיקו מעצר בראשונה אינם קיימים היום, והמחלוקת היא לא לעניין פיקציה מוחלטת של דיווח, והסכומים אינם מאות מליונים אלא עשרות מליונים. עוד נטען, כי התיק מ-2009 בו תלוי ועומד כתב אישום לא נדון ולא נשמעו בו עדים.

הכרעה

ט.

נושא הראיות לכאורה אינו לפני; הוא הוכרע בהחלטות שנמנו מעלה, בשלוש הערכאות. עסקינן בפרשה ענקית של עבירות מס, גם אם יתכנו מחלוקות על הסכומים. עילות המעצר נדונו והוחלטו אף הן. השאלה עתה היא בקרת ההליך ונקודת האיזון, שהיא מטלתו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62. ברי כי תיקים בסדר גודל כזה מצריכים זמן – ונחה דעתי גם כי מרבית הדחיות היו לבקשת המשיב. ואולם, גם לבית המשפט אינטרס כי תיקים ינועו ויקודמו, ובידו לדרבן. ביום הדיון נדון בפני תיק אחר בפרשה דומה, בש"פ 7565/13 מדינת ישראל נ' בדיר , והכל שיבחו את קצב התקדמותו של התיק בבית משפט השלום.

י.

התיק מצוי עתה בשני מסלולים, האחד – מסלול סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי, והאחר – הגישור. יש לקוות כי הגישור יצלח, ולמצער יצלח צמצום מספר העדים לפי סעיף 144. כך או אחרת, על התיק להתקדם. נוכח תולדותיו והדחיות לבקשת המשיב, איני סבור שנעה כבר נקודת האיזון באופן המאפשר לעת הזאת שחרור לחלופה. אך כל הנוגעים בדבר צריכים לחוש תחושת דחיפות לטיפול בקידום התיק; ותחושת הדחיפות משמעה שבהארכה הנוכחית, שאני מעמידה על 60 יום, ככל שלא יצלח הגישור בהקדם וייתר הוכחות – וזו כמובן האופציה המועדפת בשכל הישר – יש לקבוע ולהתחיל מועדי הוכחות, ולקבוע כמות גדולה של מועדים. ככל שאלה ייקבעו יישקל המשך המעצר, ואיני נוטע מסמרות; ואילו בהיעדר התקדמות ממשית סבורני כי לא יהא מנוס בהמשך משקילת חלופה, וכמובן ככל שתבוא השעה לכך על החלופה להיות מפוקחת, מהודקת באופן מובהק, וכרוכה בהפקדות וערבויות כאלה שעיקרו מלב המשיב מחשבת הימלטות.

יא.

המעצר מוארך איפוא ב-60 יום מ-20.11.13.