בש"פ 7577/01 מדינת ישראל נ. אלון שמש

לפניי בקשת המדינה להאריך (בשלישית) את מעצרם של שני המשיבים, מעבר לתשעה חודשים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

המשיבים עומדים לדין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה באשמת רצח בכוונה תחילה. כן הם מואשמים בביצוע עבירות נלוות (בידוי ראיות, השמדת ראיה והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות). כתב האישום נגדם הוגש ביום 24.8.2000. עם הגשתו הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד לתום בירור משפטם. משחלפו תשעה חודשים ומשפטם טרם הסתיים, נעתר חברי, השופט טירקל, לבקשת המאשימה והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. אף בתקופה המוארכת לא עלה בידי בית המשפט המחוזי לסיים את בירור המשפט, והמדינה ביקשה מבית-משפט זה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. חברתי, השופטת נאור, ציינה בהחלטתה, כי המעשים החמורים המיוחסים למשיבים מצביעים לכאורה על דרגה גבוהה של מסוכנות, אלא שמשפטם מתמשך עת ארוכה. האיזון בין שני שיקולים אלה צריך, לדעתה, להתבטא בקיום "בדיקה מקרוב, מעת לעת, של התקדמות שמיעת הראיות". כדי לאפשר את המעקב, החליטה להיעתר לבקשה רק באופן חלקי, בהארכת מעצרם של המשיבים עד ליום 10.10.01, על-מנת "שאם תתבקש הארכה נוספת, ניתן יהיה לבדוק את קצב התקדמות המשפט".

ביום 23.9.01 סיימה התביעה את הבאת ראיותיה במשפט. בהיעדר אפשרות לקבוע מועדים קרובים יותר לשמיעת פרשת ההגנה, הועיד בית המשפט את המשך הבירור לימים 11.11.01, 14.11.01 ו20.11.01-. הסניגורים מפקפקים אם בשלוש הישיבות הנוספות שנקבעו ניתן יהיה לסיים את פרשת הראיות של ההגנה, אך גם אם תגיע שמיעת הראיות לסיומה במסגרת הישיבות הללו, ברי כי המשפט לא יוכל להסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת של המעצר. לכך מסכים גם בא-כוח המדינה: בית המשפט המחוזי כבר הודיע, כי את סיכומי הטענות יהיה על הצדדים לערוך בכתב, ותהליך הגשת הסיכומים ומתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בוודאי יארך עוד כחודשיים-שלושה מעבר לתקופת המעצר המבוקשת.

על רקע הסכמתם, בדבר התארכות משפטם של המשיבים, חלוקים בעלי הדין בשאלה אם בנסיבות העניין קיימת עילה מוצדקת להארכת מעצרם בשלישית. בא-כוח התביעה טוען, כי חרף התארכות המשפט אין מנוס ממעצרם של המשיבים, הן בשל הסכנה החמורה לביטחון הציבור הכרוכה בשחרורם של המשיבים, והן בשל החשש להימלטותם מן הדין. הסניגורים ביקשו לשכנעני, כי פרשתם של המשיבים אינה נכנסת לגדר המקרים החריגים שבהם יאות בית-משפט זה להאריך פעם נוספת את מעצרו של נאשם, שמאז הגשת כתב האישום נגדו חלפו כארבעה-עשר חודשים ומשפטו טרם הסתיים. את הסיכונים הכרוכים בשחרורם של המשיבים ניתן, לדעת הסניגורים, לשכך בהטלת ערובות כספיות מהותיות ובקביעת תנאים מגבילים.

הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין יש להיענות לבקשת התביעה. למשיבים מיוחסים מעשים מחרידים. על-פי הנטען נגדם באישום, קשרו המשיבים לרצוח את המנוח, שעסק במתן הלוואות למהמרים ונהג לשאת על גופו סכומי כסף גדולים. בליל האירוע יצאו, ביחד עם אדם נוסף, לביצוע המזימה. הם היכו את המנוח בראשו ושמונה פעמים דקרו אותו, בכלי בעל להב מושחז, בחזה ובבטן. לאחר שהמיתו את המנוח שרפו את גופתו. אחר-כך עשו שורה של מעשים נוספים לטשטוש מעורבותם ברצח, וכן הדיחו בחקירה את חברתו של המשיב 1. לשני המשיבים הרשעות קודמות, מהן בעבירות אלימות. המעשים המיוחסים להם מבססים היטב את טענת התביעה, שאם ישוחררו עלולים הם לסכן את ביטחון הציבור. כן שוכנעתי בצדקת טענתה של התביעה, שאם ישוחררו ממעצרם עלולים המשיבים להימלט מן הדין, וכי גם בהשתת ערבויות כספיות גבוהות לא יהיה כדי למנוע חשש זה.

יש להצטער על התארכות משפטם של המשיבים. אלא שהתארכות זאת - בכך מודים גם הסניגורים - הינה פועל-יוצא מחוסר היחס הקיים בין מספר האישומים בפשעים חמורים, בהם אין מנוס ממעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים, לבין מספר השופטים והפרקליטים שעליהם מוטל לשאת בנטל. לא למותר להוסיף, כי הרכב בית המשפט המחוזי בחיפה, שלפניו מתברר משפטם של המשיבים, עשה ועושה מאמצים ממשיים לקידום שמיעתם של כלל המשפטים שלפניו, ובכלל זה גם לקידום שמיעת משפטם של המשיבים. לתיקון המצב הקיים דרוש, בכל הכבוד, פתרון מערכתי, שיתבטא בהגדלת מספר השופטים והפרקליטים. כל עוד אין פתרון זה מיושם נדרש בית-משפט זה לעסוק, מדי חודש, בעשרות בקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, המוגשות לו על-ידי פרקליטות המדינה. חרף היותנו ערים לאילוצים הקשים שבתי המשפט המחוזיים נאלצים לפעול בהם, אנו בוחנים כל בקשה לאור העיקרון שהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים מהווה חריג לכלל, וכי בהיעדר שיקולים כבדי-משקל המחייבים את המשך המעצר, יש לשחרר את הנאשם ממעצרו. דא עקא שאחת מתוצאות הלוואי של ריבוי המקרים היא, שבאיזון בין כיבוד זכותו של נאשם שמשפטו טרם הסתיים להשתחרר ממעצרו, לבין הסיכונים הכרוכים בשחרורו ממעצר, מתרבים גם המקרים החריגים שבהם אין בית המשפט רואה מנוס מהארכת המעצר. עם כל חוסר הנחת הכרוך בכך, גם במקרה שלפניי אינני רואה מנוס מהיענות לבקשה. ככל שזכותם של המשיבים להשתחרר ממעצר ראויה להתחשבות, הצורך להגן על ביטחון הציבור מפני סכנתם וההכרח למנוע את החשש להימלטותם מן הדין, ראויים להתחשבות גדולה יותר.

אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה ומאריך את מעצרם של שני המשיבים בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 10.10.01, או עד למתן פסק-דין במשפטם (ת"פ 318/00 של בית המשפט המחוזי בחיפה), לפי המוקדם מבין המועדים.