בש"פ 7581/09 מדינת ישראל נ. סימון (סמרי) ספיאשווילי

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מיום 21.9.2009, בה נקבע כי המשיב ישוחרר ממעצרו בתנאים כדלקמן: מעצר בית מלא במוסד "בית חם למכור" בקריית אתא; התחייבות עצמית של מנהל המוסד בגובה 10,000 ש"ח; הפקדה כספית בסך 2,000 ש"ח במזומן והתחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח; צו עיכוב יציאה מן הארץ; ובחינת סדרי הפיקוח בקהילה טיפולית לקראת סיום תקופת השהות במוסד האמור.

כתב האישום ותיאור ההליכים

1.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 4.8.2009 ובו יוחסו למשיב שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 15.7.2009, שהתה בביתו של המשיב חברתו לשעבר (להלן: רוסלנה ), שהתקשרה אל חברה הנוכחי (להלן: דני ) וביקשה שיבוא לקחת אותה מביתו של המשיב. בסמוך לכך, הגיעו לביתו של המשיב דני וחבר שלו (להלן: רוברט ). השניים (להלן ביחד: המתלוננים ) קראו אל המשיב שיאפשר לרוסלנה לצאת מן הבית וקיללו אותו. המשיב הצטייד בסכין, פתח את הדלת ודקר את דני בחזהו. לאחר שדני נמלט, דקר המשיב את רוברט דקירה עמוקה במותן. כתוצאה מן האירועים המתוארים, המתלוננים הובהלו לבית החולים, פצעיו של דני נתפרו ורוברט נותח ואושפז, תוך שנגרמו לו חבלות פנימיות קשות.

הליכי המעצר עד תום ההליכים

3.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי מסוכנותו של המשיב, אשר הצטייד בסכין בטרם פתח את דלת ביתו, מצדיקה את מעצרו. זאת, לאור חומרת מעשיו של המשיב ולאור הנזק הקשה שנגרם לרוברט, כתוצאה מהדקירה העמוקה בפלג גופו העליון. העוררת ציינה כי בידיה ראיות טובות לכאורה ובכלל זה הודעות המתלוננים ועדי ראייה ותעודות רפואיות. עוד צוין כי למשיב ישנו עבר פלילי קודם וכי לאחר המעשים נמלט המשיב ואותר רק לאחר שבוע, דבר המעיד על חשש להימלטות מן הדין. בנוסף, נטען כי שחרור המשיב עשוי להביא לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, לאור מגוריו בסמוך למקום מגוריהם של עדי התביעה, ובהם רוסלנה.

4.

הדיון הראשון בבקשה התקיים ביום 11.8.2009 ובו הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש את התרשמותו של שירות המבחן מן המשיב ועריכת תסקיר מעצר בעניינו. בא כוח המשיב ביקש לשחרר את המשיב לחלופת גמילה מסמים, על אף טענת המשיב כי נגמל זה מכבר מהתמכרותו לסמים. עוד נטען כי המשיב חש מאוים וסבר כי המתלוננים עומדים לפגוע בו, לאחר שהם דפקו על דלת ביתו וקיללו אותו. לפיכך, נטען כי מסוכנותו של המשיב אינה גבוהה וכי ראייה נוספת לכך היא העדר עבר פלילי קודם בעבירות אלימות.

5.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיומן של ראיות לכאורה אינו מוטל בספק. עוד קבע בית המשפט כי עיון בראיות מעלה כי באופן שבו דפקו המתלוננים על הדלת ובקריאותיהם אליו, היו מצויים רכיבים של איום. בית המשפט עמד על מסוכנותו של המשיב וציין את החשש שמא ינסה המשיב להשפיע על עדי התביעה, שכן רבים מהם מוכרים לו אישית. עם זאת, לאור הרקע לביצוע המעשה ובשים לב לכך שעברו הפלילי של המשיב ישן יחסית ואינו כולל מעשי אלימות קודמים, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר. בית המשפט הדגיש כי אין במהלך זה כדי להצביע על גיבוש עמדתו של בית המשפט באשר לתוצאות ההכרעה בבקשת המעצר. בהחלטה ציין בית המשפט כי בא כוחו של המשיב הציע חלופת מעצר במוסד "בית חם למכור", אלא ששירות המבחן מתבקש לבחון את עצם האפשרות לחלופת מעצר, את המסוכנות הנשקפת מן המשיב ולהמליץ על חלופת מעצר בהתאם לשיקול דעתו, כך גם באם ימצא לנכון להמליץ על חלופה אחרת הנדמית בעיניו כטובה יותר.

6.

מתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט, עלה כי המשיב התמקד בתחושות קורבניות ונמנע מלהתייחס לחלקים הבעייתיים בהתנהגותו. שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהציע המשיב במוסד "בית חם למכור" והודיע כי זו אינה חלופת גמילה המאושרת על ידי משרד הרווחה וכי שירות המבחן נמנע מהפניית מטופלים למוסד זה. עוד צוין כי השהות בחלופה זו היא קצרת מועד, כשלב לפני ההשתלבות בקהילה טיפולית בנס עמים, כאשר כלל לא ברור כי יש ביכולתה של קהילה טיפולית זו לקלוט את המשיב לשורותיה. לבסוף, התרשם שירות המבחן מכך שהמשיב נעדר כוחות ומוכנות לחולל שינויים מהותיים בחייו ונראה כי פנייתו לקבלת טיפול בעת הזו, נובעת מרצון להשתחרר מן המעצר. בתסקיר הועלה ספק בדבר חיוניות הגמילה, שכן המשיב עצמו טען שהוא נגמל מסמים. בנוסף, שירות המבחן העריך כי קיימת מסוכנות גבוהה להישנות המעשים ולפיכך נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרור המשיב.

7.

ביום 6.9.2009 התקיים דיון נוסף ובו ביקש בא כוח המשיב כי ייערך למשיב תסקיר משלים לבחינת שינוי החלופה המוצעת לחלופת מעצר באשפוזית שהיא מעין שלב ביניים לחלופה במסגרת קהילה טיפולית. עוד טען בא כוח המשיב כי היה על שירות המבחן לבחון את סידורי האבטחה במוסד שהוצע במסגרת החלופה הראשונה כמו גם את האפשרות להשתלב בקהילה הטיפולית לאחר מכן. בדיון זה, נחקר מנהל "בית חם למכור" באשר למאפייני הטיפול באשפוזית ולסידורי האבטחה בה. בהחלטתו, הביע בית המשפט המחוזי תמיהה על כך ששירות המבחן ציין כי לא מפנים עצורים לחלופת המעצר האמורה (ב-"בית חם למכור"), מבלי שנבחן המעבר מן החלופה האשפוזית קצרת הטווח אל הקהילה הטיפולית בנס עמים. בית המשפט נעתר לבקשת בא כוחו של המשיב והורה על עריכת תסקיר משלים, לבחינת התאמתה של החלופה המוצעת במוסד "בית חם למכור", מבחינת סידורי האבטחה הקיימים בה וכן לבחינת אפשרות המעבר לחלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית ארוכת טווח.

8.

בתסקיר המשלים תיאר שירות המבחן את התרשמותו מן המשיב כאדם בעל דפוסי התנהגות נוקשים וציין כי הלה נמנע מפנייה לגורם טיפולי כלשהו בטרם מעצרו. שירות המבחן שב והביע ספקנות באשר ליכולתו של המשיב להתמיד לאורך זמן במסגרת טיפולית סגורה. על רקע הדברים האמורים ובהתחשב בכך שהחלופה המוצעת היא חלופה פרטית שאינה מאושרת על ידי משרד הרווחה, שב שירות המבחן על עמדתו לפיה אין הוא ממליץ על שחרור המשיב לחלופת המעצר המוצעת. צוין כי לא הוצעה על ידי המשיב חלופה נוספת שניתן היה לבחון אותה.

9.

ביום 21.9.2009, לאחר קבלת התסקיר המשלים, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי ובו הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת המעצר, כמפורט לעיל. בית המשפט התייחס לתסקיר המבחן המשלים באומרו:

"מעיון בתסקיר המשלים עולה כי שירות המבחן לא טרח כלל לבדוק את סדרי הביטחון במקום ולמעשה 'מחזר' את תסקירו הקודם, כאשר הוא מציין כי מדובר בחלופה מוסדית, אשר לטענתו אינה מוכרת. בנסיבות אלו, ומאחר ושירות המבחן לא בדק את המוסד, לא מצאתי צורך להיזקק לתסקיר המשלים אשר כאמור לא הוסיף דבר על התסקיר הקודם".

לגוף העניין, קבע בית המשפט כי על אף חומרת העבירה, נסיבות המקרה מצדיקות את שחרור המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי ייתכן שקיימות חלופות מעצר טובות יותר, אלא שבהעדר חלופה אחרת, אין מניעה כי המשיב ישהה בחלופה שהיא מוסד טיפולי, אפילו אם הוא אינו זקוק לטיפול הגמילה. בית המשפט ציין כי הוא ער לדברי מנהל המוסד לפיהם קיימת אפשרות הימלטות מן המקום. לעניין זה קבע:

"הדבר נכון תמיד (גם כאשר נמצא אדם בבתי כלא) ובמיוחד כאשר משוחררים עצורים לחלופות מעצר בין אם מוסדיות ובין אם בפיקוח של קרובי משפחה כאלה או אחרים. אין חלופת מעצר שמעיינת מסוכנות באופן מוחלט. מדובר בסופו של יום באיזון בין מסוכנות ולבין סדרי פיקוח. כך תמיד וכך גם במקרה זה".

בית המשפט הוסיף וקבע כי החלופה המוצעת היא בעלת סדרי פיקוח, לרבות מצלמות מעקב אחר הנעשה במקום ושמירה רציפה. נקבע כי חלופה זו טובה יותר מחלופת מעצר משפחתית, מאחר והאינטרס של מנהלי המקום הוא למלא אחר צווי בית המשפט, שמא לא יופנו אליהם עצורים נוספים בעתיד. נקבע כי בשונה מקרובי משפחה, חרף הצהרותיהם של קרובי המשפחה בבתי המשפט, אין למנגנון הפיקוח במוסד ולממלאי התפקיד כל עניין לסייע למשיב להפר את תנאי השחרור ובנסיבות אלה, ניתן לתת אמון במוסד המוצע ולהורות על שחרור המשיב לחלופת המעצר. לבקשת העוררת, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע השחרור עד ליום 23.9.2009, בשעה 12:00.

טענות העוררת

10.

העוררת טוענת כי מסוכנותו של המשיב היא משמעותית והיא נלמדת מהיערכותו מבעוד מועד עם סכין בידו, בבואו לפתוח את הדלת לקראת המתלוננים. לטענתה, גם אם הרקע לאירוע לא הוברר עד תום, הרי שלא ניתן לחלוק על כך שהתנהגותו של המשיב הייתה אלימה מאוד ונמהרת, כאשר הוא עצמו לא הותקף כלל והיה מצוי בתוך ביתו. עוד טוענת העוררת כי הפגיעות במתלוננים בפלג הגוף העליון והחבלות הקשות שנגרמו לרוברט, מעידות על עוצמת האלימות שהופעלה ומצביעות על מסוכנות גבוהה, כפי שהתרשם גם שירות המבחן. נטען כי תוצאות מעשיו של המשיב היו עשויות להיות חמורות עוד יותר. העוררת טוענת בנוסף לקיומו של חשש מפני שיבוש הליכי משפט, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי. לאור האמור, טוענת העוררת כי שגה בית המשפט באשר הורה על שחרור המשיב מן המעצר, חרף חוות דעתו של שירות המבחן שלא להפעיל את חלופת המעצר המוצעת.

11.

באשר לתסקירי המבחן, העוררת טוענת כי שירות המבחן התרשם שקיים סיכוי גבוה להישנות המעשים וכי המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה גבוהה. העוררת מדגישה את רשמיו של שירות המבחן לפיהם המשיב אינו בעל כוחות משמעותיים לערוך שינוי של ממש בחייו; כי ישנו ספק באשר ליכולתו להתמיד במסגרת טיפולית סגורה; וכי רצונו להשתלב במסגרת טיפולית אינו נובע, ככל הנראה, מרצון כנה להשתקם, אלא מרצונו להשתחרר מן המעצר. לטענת העוררת, אף שאין חולק כי בית המשפט אינו כבול להמלצת שירות המבחן, יש ליתן משקל מיוחד להמלצות התסקיר כאשר מדובר בחלופות גמילה ובהתרשמות ממסוגלותו של נאשם להתגייס לטיפול בעל משמעות אמיתית. בהתייחס למוסד "בית חם למכור", טוענת העוררת כי מדובר בחלופת מעצר זמנית, שאינה קבועה ומשך השהות בה הוא קצר טווח – לכל היותר, כחודש עד חודש וחצי. בנוסף, נטען כי חלופה זו אינה מאושרת על ידי משרד הרווחה; וכי היא רק בבחינת "שלב ביניים", לפני שחרור המשיב לקהילה טיפולית, כאשר כלל לא הוברר כי קיימת קהילה רלוונטית כזו עבור המשיב וכי הוא נמצא מתאים להתקבל אליה. לכך מתווסף הספק שמא המשיב זקוק בכלל לגמילה בסמים, לאור הצהרתו שלו כי הוא נקי מסמים. לטענת העוררת, "התמונה שנוצרה כוללת שאלות רבות שנותרו בלתי פתורות ונראה כי כל המהלך בו החל בית המשפט, בהפניית המשיב לחלופות שעוסקות בגמילה מסמים, נדון לכישלון ויותיר את המשיב, תוך זמן קצר, ללא פיקוח הולם". לפיכך, העוררת מבקשת לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

12.

בפתח הדיון ובתשובה לשאלתי, הבהיר בא כוח העוררת, עו"ד גלבפיש, כי המדינה אינה טוענת שאין לשחרר את המשיב לשום חלופת מעצר. אף שזו הייתה עמדתה הראשונית, הרי שלאור עמדת בית המשפט המחוזי, אין המדינה שוללת מראש כל חלופה. הטענות התמקדו לפיכך בחלופה הספציפית. מנגד, שאלתי את בא כוח המשיב, עו"ד קוסטא, האם ביכולתו להציע חלופת מעצר אחרת. על כך השיב עו"ד קוסטא בשלילה וציין כי אין למשיב קרובי משפחה, פרט לאחות אחת המתגוררת בלוד ואחות זו עומדת לעבור בקרוב השתלת לב. על כן, אין היא מתאימה לעניין. גם בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כזכור, כי תיתכן כעיקרון חלופה טובה יותר, אולם, מסתבר שחלופה כזו לא הוצגה בפניו ואין בידי המשיב להציגה.

13.

בנסיבות אלה, לא בלי היסוס, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, אני מחליטה שלא להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בהתייחס לתחילתה של הדרך. בכך הכוונה לאשפוז קצר המועד במסגרת המוסד "בית חם למכור". אינני יודעת אם המשיב זקוק לטיפול גמילה מסמים ומאוד ייתכן שדבריו לפיהם הוא נגמל – נכונים הם, אך המוסד האמור יכול לשמש, ולו בדוחק, כחלופת מעצר. הוצגה בפניי פסיקה לפיה לעיתים שירות המבחן המליץ על מוסד זה בתור חלופת מעצר. על כן, וכאמור לא בלי היסוס, החלטתי שלא להתערב בהחלטה כי לעת הזו, יופנה המשיב למוסד "בית חם למכור".

14.

לגבי מה שיקרה לאחר תקופת השהות במוסד, ציין בית המשפט המחוזי, בשולי החלטתו:

"לקראת סיום תקופת השהות בבית חם ולקראת העברת המשיב לקהילה טיפולית אחרת, תוגש בקשה מתאימה לבית המשפט כדי שניתן יהיה לבחון את סדרי הפיקוח בחלופה המוצעת".

לעניין זה, ראוי לרשום הסתייגות מסוימת: איני סבורה שהוצגו בפני בית המשפט נתונים מספיקים בהתייחס למעבר המשיב לקהילה הטיפולית "הדרך" או לקהילה טיפולית אחרת. ערה אני להחלטתה של השופטת ע' ארבל ב-בש"פ 674/08 עינב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.2.2008), אשר הוצגה לי. ואולם, אני סבורה כי ראוי שלקראת תום תקופת שהייתו של המשיב במוסד "בית חם למכור", ייתן בית המשפט את דעתו מחדש לשאלת המשך הטיפול במשיב. על כן, מורה אני כי במסגרת התחייבותו של מנהל "בית חם למכור", יופיע תנאי לפיו המשיב לא יועבר מן המוסד שבניהולו, אלא על פי החלטה מפורשת של בית המשפט. לקראת תום תקופת הטיפול, יוגש תסקיר משלים אשר יתייחס הן לטיפול במסגרת "בית חם למכור" ולהשפעתו על המשיב והן לשאלת חלופת המעצר המתאימה לאחר שחרורו של המשיב מן המוסד האמור. בית המשפט המחוזי ישמע את טענות הצדדים ויחליט כהבנתו. במידת הצורך, אם יתבקש לכך, יבחן בית המשפט גם את האפשרות של החזרת המשיב למעצר.

15.

בכפוף לאמור בפסקה 14, נדחה הערר.

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09075810_C02.doc

אמ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il