בש"פ 7586/14 פוזי חטיב נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת כלי פריצה לרכב ושימוש במסמך מזויף. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 27.7.2014 ניסה המבקש – תושב חברון השוהה בישראל שלא כדין – לפרוץ לרכב. משנתפס על ידי כוחות המשטרה, מסר להם הלה רישיון נהיגה מזויף וטען כי הוא מתגורר בצפון הארץ. בית משפט השלום דחה את בקשת המשיבה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים, אולם ערר על ההחלטה התקבל ונקבע כי עברו הפלילי המכביד של המבקש מקשה ליתן בו אמון; וכי יש חשש שיימלט ממורא הדין.

2.

ביום 29.10.2014 נפטר אביו של המבקש, והמבקש הגיש בקשה לצאת לבקר בסוכת האבלים. ביום 2.11.2014 דחה בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ז' ימיני ) את הבקשה בקבעו כי תקופת האבל בת שלושה ימים שחלפו מאז הפטירה חלפה; וכי פוטנציאל הסיכון כי המבקש יימלט ממורא הדין גבוה ועל כן אין להיעתר לבקשתו. ערר שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר ) החליט לדחותו משמצא כי לנוכח פוטנציאל הסיכון הגבוה להימלטות אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

3.

מכאן הבקשה שלפניי שבה נטען, בתמצית, כי נסיבות העניין מעוררות שאלה עקרונית והיא: האם ובאלו נסיבות ניתן להורות על שחרור שוהה בלתי חוקי ממעצר לחופשה מיוחדת לשטחי הרשות הפלסטינית.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערר בענייני מעצר ניתנת במסורה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, כשמתקיימים שיקולי צדק חריגים או כשנפלה טעות בולטת בהחלטה (ראו למשל בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (14.8.2012); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011)). על אף הנסיבות המצערות, לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי בא בגדר אמת מידה זו. שתי הערכאות שקדמו לי היו בדעה כי נוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש בעבירות רכוש, לצד העובדה שהתחזה ומסר לשוטרים מסמך מזהה מזויף, מעידים על חשש ממשי שלפיו המבקש יימלט ממורא הדין, ובנסיבות אלו אין להיעתר לבקשתו לחופשה מיוחדת. החלטות אלו נשענו על נסיבותיו הקונקרטיות של העניין ועל ההלכות הנוהגות בנושא זה. אף אם אניח, לצורך הדיון, כי ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, הרי שהליך ערר ב"גלגול שלישי" אינו נועד לבחינה נוספת – שלישית במספר – של אופן הפעלת שיקול הדעת במקרה הקונקרטי. בהיעדר נסיבות העונות לאמת המידה האמורה, לא יידרש בית משפט זה לעניין פעם נוספת. די בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי.

5.

הבקשה נדחית אפוא.