בש"פ 7615/10 שאדי דעאס נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט ) מיום 17.10.2010 במ"ת 13098-05-10, במסגרתה נדחתה בקשתו של שאדי דעאס (להלן: העורר ) לביטול מעצר בית ולביטול האיזוק אלקטרוני שנקבע כתנאי מגביל בחלופת המעצר.

העובדות לפי כתב האישום

1.

לבית המשפט המחוזי מרכז הוגש כתב אישום כנגד העורר וכנגד שמונה נאשמים נוספים (להלן: נאשמים 8-1 ). שכלל אחד עשר אישומים. במסגרת האישום השביעי יוחסה לעורר קשירת קשר לביצוע עסקה אחרת בנשק לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

לפי כתב האישום, עסק נאשם 1 ברכישה, אספקה, תיווך וקשירת קשר לביצוע עסקאות בנשק מסוגים שונים עם יתר הנאשמים בכתב האישום ובכללם העורר, ועם אחרים שזהותם אינה ידועה למשיבה. לפי האישום השביעי, ביום 17.1.2010 קשרו ביניהם נאשם 1 והעורר קשר לפיו נאשם 1 יספק לעורר רובה מסוג "גליל" בתמורה לסכום של 20,000 ש"ח. מכתב האישום עולה כי במעשה המתואר לעיל קשרו השניים קשר לבצע עסקה אחרת בנשק.

2.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד הנאשמים ובכללם העורר, ובמסגרתה טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של הנאשמים ושל העורר בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. ביחס לעורר ציינה המשיבה כי קיימות בידיה הודעותיו מיום 22.4.2010 כמו כן, המשיבה טענה כי כנגד הנאשמים ובכללם העורר קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). כן נטען כי חומרת העבירות המיוחסות לנאשמים ולעורר מלמדת על מסוכנותם ועל כן אין לתת בהם אמון ולשחררם לחלופת מעצר.

הליכים קודמים

3.

ביום 25.5.2010 התקיים דיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים בבית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' סטולר ). ביחס לעורר נקבע כי לאחר שבא כוחו הצהיר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, התקבל תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי קבע כי מן התסקיר עולה שמדובר ברווק כבן 21 הסובל ממחלת אסטמה כרונית, ללא כל עבר פלילי, שסיים 12 שנות לימוד בתיכון "עמל" בטייבה במגמה מדעית עם הישגים גבוהים. כן צויין כי העורר היה צפוי להתחיל בחודש אוקטובר 2010 לימודים אקדמאיים בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל-אביב. לפי התסקיר, מעצרו של העורר מהווה עבורו חוויה טראומטית, הוא יהיה מסוגל לעמוד בגבולות שיציבו לו והוריו יכולים לשמש כמפקחים ראויים במסגרת חלופת מעצר. נוכח כך המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו.

4.

נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית הוריו בטירה, באיזוק אלקטרוני, בפיקוחם של הוריו, תוך חתימת העורר על ערבות עצמית, חתימת כל אחד מהמפקחים על ערבות צד ג' והפקדת סכום כסף במזומן.

5.

ביום 17.10.2010 דן בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט ) בבקשת העורר להקלה בתנאי השחרור שלו, באופן שיבוטל מעצר הבית בו הוא נתון ויוסר האיזוק האלקטרוני. זאת, על מנת לאפשר לו לצאת ללימודים באוניברסיטת תל-אביב ובבית החולים "איכילוב" בתל-אביב. בא כוחו של העורר טען בפני בית המשפט המחוזי כי מרשו שוהה מזה כחמישה חודשים במעצר בית, ולא הפר כל תנאי מן התנאים שהוטלו עליו. כן ציין בא כוח העורר כי ההקראה במשפטו של העורר קבועה ליום 23.10.2010 ורק אחריה יחל המשפט. כן נטען כי נאשמים אחרים בפרשה, להם יוחס יותר מאישום אחד בכתב האישום, אשר הינם בעלי עבר פלילי ואשר בעניינם לא המליץ שירות המבחן על שחרורם לחלופת מעצר, שוחררו ואף התאפשר להם לצאת לעבודה. מנגד, טענה המשיבה כי נוכח העובדה שמדובר בעבירות בנשק קמה עילת מעצר סטטוטורית. כן טענה המשיבה כי ביום 18.8.2010 ביקש העורר לאפשר לו לצאת ללימודי אנגלית כהכנה ללימודים באוניברסיטה, ובית המשפט (השופטת ל' ברודי ) דחה את בקשתו. כמו כן, טענה המשיבה כי העורר ביצע לכאורה את המיוחס לו לאחר שהתקבל ללימודים והוא טרם החל את לימודיו. כן נטען כי אם ייעתר בית המשפט לבקשת העורר, הוא יוכל ליצור קשר עם כל אדם בעת הלימודים מאחר ולא יהיה תחת פיקוח באוניברסיטה.

6.

בית המשפט המחוזי בחן את השיקולים השונים במסגרת הבקשה: העדרו של עבר פלילי; ההתמשכות הצפויה של ההליך השיפוטי; העובדה כי העורר ביצע לכאורה את העבירה לאחר שהתקבל ללימודים אליהם ביקש לצאת; העובדה שמדובר בלימודים במשך 6-5 ימים בשבוע, הנמשכים שעות ארוכות ולא ניתן להורות על פיקוח בשעות הלימודים; והעובדה כי העבירה המיוחסת לעורר הינה חמורה. בית המשפט המחוזי ציטט בהחלטתו את בש"פ 7125/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.8.2007), בו נדון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לעורר לשוב ללימודים בהם החל עוד קודם לכן. בית המשפט המחוזי ציין כי בבש"פ 7125/07 נקבע כי הליך העיון החוזר על פי סעיף 52 לחוק המעצרים נועד רק למקרים בהם נשתנו נסיבות או חודשו עובדות שלא היו ידועות בעת ההליך המקורי. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה זה לא חל כל שינוי נסיבות המצדיק את הבקשה לעיון חוזר. למען הסר ספק ציין בית המשפט המחוזי כי טענת האפליה לה טען העורר אינה נכונה, זאת מאחר שלנאשמים אחרים בפרשה הותר לצאת לעבודה בפיקוח צמוד, וביחס לאחד מהם אף נקבע כי עוצמת הראיות בעניינו מופחתת. בית המשפט המחוזי אף דחה את בקשתו החלופית של העורר לאפשר לו לצאת ממעצר הבית ללימודים מדי יום, כאשר אביו ייקח אותו ללימודים וישיב אותו לביתו בסיומם, בקובעו כי בהעדר פיקוח בשעות הלימודים ונוכח העובדה שלא חל כל שינוי נסיבות דין הבקשה להידחות.

נימוקי הערר

7.

במסגרת הערר טוען העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד איהאב ג'לג'ולי - כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשתו, תוך שלא בחן לעומק את נסיבות התיק הספציפי וציטט מתוך פסיקה בודדת.

8.

כן טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התחשב כראוי בנסיבותיו האישיות וביניהן: העדר עבר פלילי; מחלת האסטמה בה הוא לוקה; השכלתו התיכונית וקבלתו ללימודים אקדמאיים המעידה על רצונו באימוץ אורח חיים נורמטיבי.

9.

בנוסף, העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא ראה בחלוף הזמן מיום שחרורו ועד לדיון כזמן מספיק להקלה בתנאי השחרור, אותם הוא מקיים ללא כל הפרה. כן טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל מספק להתמשכות הצפויה של ההליך השיפוטי בעניינו, כאשר לטענתו התחלת ההליך צפויה רק בסוף חודש דצמבר הקרוב.

10.

כמו כן, העורר טוען כי קיימת אפליה בינו לבין נאשם 5. זאת, מאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתו להקל בתנאי מעצרו כך שיתאפשר לו לצאת ללימודים, בעוד שלנאשם 5 התיר בית המשפט המחוזי לצאת לעבודה בפיקוח אביו.

11.

העורר מוסיף וטוען כי העבירה המיוחסת לו בוצעה לכאורה בחודש ינואר, בעוד שקבלתו ללימודים נודעה לו בחודש מרץ, ועל כן לא ניתן לטעון כי במועד שבו ביצע לכאורה את העבירה, ידע כי הינו צפוי להתחיל את לימודיו בחודש אוקטובר.

12.

כן טוען העורר כי אם תתקבל בקשתו לא תהיה פגיעה באינטרס הציבורי. זאת, מאחר שלטענתו הוא מבקש לצאת ללימודים במוסד אקדמאי מוכר, ואין בבקשתו אם תתקבל כדי לבטל את חלופת מעצר הבית ואת התנאים המגבילים שנקבעו במסגרתה מעבר לשעות הלימודים. בנוסף, נוכח בקשתו לצאת ללימודים מציע העורר באמצעות בא כוחו כי תוגדל ערבות צד ג' שהוטלה על אביו כמפקח במסגרת תנאי חלופת המעצר.

13.

נוכח האמור לעיל מבקש העורר כי אורה על צמצום התנאים המגבילים כך שיתאפשר לו לצאת ללימודים ללא פיקוח צמוד.

תגובת המשיבה

14.

המשיבה טוענת - באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב - כי עבירת הנשק המיוחסת לעורר הינה עבירה חמורה אשר בצידה נקבעה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. המשיבה מציינת כי מהתסקיר עולה ששירות המבחן התרשם כי חלופת המעצר שהוצעה יכולה להוות גורם הרתעתי משמעותי כלפי העורר ולכן המליץ לאמצה. עם זאת, המשיבה טוענת כי שירות המבחן ציין כי קיים קושי בהערכת מסוכנות העורר נוכח העובדה כי האחרון לא ידע להסביר את הסתבכותו במיוחס לו. לטענת המשיבה, נוכח כך קשה לקבוע מהו הסיכוי להישנות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב ונוכח חומרת העבירות המיוחסות לו יש לשקול שיקול זה לחומרה.

15.

כמו כן, המשיבה טוענת כי משמעות בקשת העורר הינה, למעשה, ביטול תנאי חלופת המעצר. זאת, מאחר שאם תתקבל בקשתו העורר הוא ישהה במקום ציבורי הומה אדם ללא כל פיקוח, בעוד שעומד ותלוי נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירה חמורה. לטענת המשיבה, המשיב אמנם שוחרר לחלופת מעצר חרף חומרת העבירה המיוחסת לו לאור היעדר עברו הפלילי, אך קבלת בקשתו שמשמעותה פריצת גבולותיה של חלופת המעצר תגרום לפגיעה באינטרס הציבורי.

16.

באשר לטענת האפליה שמעלה העורר טוענת המשיבה כי קיימת הבחנה ברורה בינו לבין נאשם 5, זאת, מאחר שהקלת המעצר בתנאיו של האחרון נבעה בשל חולשה בעוצמת הראיות כלפיו.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

18.

במסגרת כתב האישום מיוחסת לעורר עבירה חמורה של קשירת קשר לביצוע עסקה אחרת בנשק, וכאשר מדובר בעבירות בנשק קמה עילת מעצר אינהרנטית כפי שקבע המחוקק בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי. במקרה זה, בא כוחו של העורר הצהיר בפני בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. בדיון שנערך לפניי אישר בא כוח העורר כי התקיימה שיחת טלפון על רקע המיוחס בכתב האישום בין העורר לבין נאשם 1, אחיו, שהסכים למעצרו עד תום ההליכים. למרות קיומן של ראיות לכאורה וחרף חומרת העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום, קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו, בכפוף לתנאים מגבילים, זאת נוכח היעדר עבר פלילי והתרשמותו מתסקיר שירות המבחן לפיו הוריו של העורר יכולים להוות עבורו גורם סמכותי ומציב גבולות והקביעה כי יש בחלופת המעצר שהוצעה כדי להרתיע את העורר.

19.

כעת מבקש העורר הקלה בתנאי מעצרו על מנת לאפשר לו לצאת ללימודים אקדמיים, כאשר אביו ייקח אותו ללימודים וישיב אותו לביתם בסיומם. בית המשפט המחוזי שדן בבקשה זו דחה אותה, בקובעו כי לא חל כל שינוי נסיבות בעניינו של העורר אשר יצדיק את קבלתה וכן נוכח העובדה כי משמעות בקשת העורר הינה כי בשעות הלימודים לא יהיה תחת כל פיקוח.

20.

מקובלת עליי טענת המשיבה כי העבירה המיוחסת לעורר חמורה וכפי שסבר בית המשפט המחוזי סבור גם אני כי אין לקבל את בקשת העורר לביטול מעצר הבית שהושת עליו כדי לאפשר לו לצאת ללימודיו. עם זאת, יש לציין כי העורר שוהה מזה כחמישה חודשים בחלופת המעצר ולטענתו לא הפר מעולם את התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. כן יש לציין את העובדה כי משפטו של העורר טרם החל, ונוכח ריבוי הנאשמים והעובדה כי הדיון צפוי להתחיל רק בחודש דצמבר הקרוב, צפויה ככל הנראה התמשכות הליכים בעניינו.

21.

ביחס לטענת האפליה שהעלה העורר מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה בית המשפט המחוזי הבחין בין הנאשמים בכתב האישום על רקע עוצמת הראיות בעניינם. כמו כן, לעניין זה אציין כי לנאשם 5 אשר שוחרר למעצר בית הותר לצאת לעבוד ביחד עם אביו ובתנאי שהמפקחים יהיו עימו בכל עת, בעוד שבמסגרת בקשה זו לא הציע העורר מפקח מתאים שיפקח עליו במהלך שעות הלימודים.

22.

הנני סבור כי יש לדחות את הערר. ואולם, להערכתי אם יציג העורר לפני בית המשפט המחוזי מפקחים מתאימים, לרבות מבין חבריו לספסל הלימודים שיהיו מוכנים לפקח עליו במהלך כל שעות הלימודים (אפשרות שאותה לא שלל בא כוחו של העורר בדיון שהתקיים לפניי), אפשרות יציאתו ללימודים בפיקוח תישקל בכובד ראש על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד.

23.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.