פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7619/99
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המ
בקשת:
מדינת ישראל
נגד
המשיבים
:
1. מרדכי שושני
2.
עודד מויאל
3.
משה כהן
4.
יצחק עבו
5.
עופר שושן
6.
שלמה סוסן
7.
בנימין קרס
8.
אליעזר קמל
9.
אברהם גולדנברג
תאריך
הישיבה: ג' בכסלו התש"ס (12.11.99)
בשם
המבקשת: עו"ד חובב ארצי
עו"ד
שלוה לוין
עו"ד
שילה ענבר
בשם
המשיב 1: עו"ד פנינה דבורין
עו"ד
דן קואל
בשם
המשיב 2: עו"ד בנימין נהרי
בשם
המשיבים 3, 8, 9: עו"ד אביגדור פלדמן
בשם
המשיב 4: עו"ד מנחם רובינשטיין
בשם
המשיב 5, 6: עו"ד יורם חכם
בשם
המשיב 7: עו"ד אריה ליכט
בקשה
שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין
הפלילי
(סמכויות אכיפה - מעצרים),
תשנ"ו1996-,
בת"פ 468/98 בבית-המשפט
המחוזי
בנצרת
החלטה
בקשה שלישית להארכת מעצר ל90- יום מעבר לתשעה חודשי מעצר.
המשיבים עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות סמים. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרם עד תום ההליכים, ולאחר תום תשעה חודשי מעצר הורה בית-המשפט העליון, שתי פעמים, על הארכת המעצר ל90- יום נוספים. הבקשה שלפניי היא, כאמור, להארכת המעצר ל90- ימים נוספים.
משפטם של המשיבים הינו משפט סמים רגיל; אלא שבכל אחד ואחד מן היסודות העושים משפט, משפטם של המשיבים הוא גדול, גדול מאוד. המדובר אינו אך באחזקת סם, אלא בסחר בסם ובקשירת קשר לביצוע פשע; המדובר אינו אך בסחר בארץ, אלא בסחר בין מדינות - סחר בינלאומי; המדובר אינו בכמויות זעירות או אף בינוניות של סם מסוכן (קוקאין), אלא במאות קילוגרמים; המדובר אינו בכך-וכך עדים האמורים להעיד, אלא בכ280- עדים; המדובר אינו אך בעדים מן הארץ, אלא בעדים מהולנד (מספר 96 עד 134 ו170- עד 176 לרשימת העדים), עדים מונצואלה (מספר 135 עד 154), עדים מדנמרק (מספר 155 עד 157 ו178- עד 183) ועדים מגרמניה (מספר 158 עד 161). הוא שאמרנו: משפט סמים, אך משפט סמים גדול, גדול מאוד. וכגודלו של המשפט, כן ימי הדיון שהוקדשו לו. עד עתה הוקדשו למשפט עשרות ישיבות של הוכחות, ולעת הגשתה של הבקשה שלפניי (ביום 29.10.99), היו קבועים להמשך השמיעה 41 מועדים נוספים לתקופת ההארכה שהמדינה מבקשת עליה, ולאחריה 11 מועדים נוספים.
על מידת מסוכנותם של המשיבים אין צורך להאריך דיבור; חברתי, השופטת דורנר, עמדה על כך בהחלטותיה מן הימים 6.5.99 ו9.8.99-, ומה לי שאוסיף על דבריה. בה בעת - לא נוכל להתעלם, כמובן, מהתמשכות המשפט.
באי-כוח המשיבים עמדו בטיעוניהם על התמשכותו של המשפט עד כה ועל סיכויי התמשכותו מעתה ואילך. אין טענות בפיהם על קצב שמיעתו של המשפט; נהפוך הוא: מסכימים הם כי המשפט מתנהל בקצב ראוי וכי על-פי לוח המועדים הקבוע להמשכו, גם לעתיד לבוא יתנהל המשפט בקצב ראוי. ואולם, כך מוסיפים הם וטוענים, גם כך יתמשך המשפט הרבה הרבה אל מעבר לתשעה חודשים הקבועים בחוק למעצר, וכפי שהתבטא אחד הפרקליטים, עלולים אנו לעמוד בענייננו (על-דרך ההפלגה) לפני "מעצר עולם". לעניין זה, אומרים הפרקליטים, היה עליה, על התביעה, לחשב צעדיה מראש ושלא לצרף את כל הנאשמים בכתב-אישום אחד. יכולה היתה התביעה, כך טוענים הם, לפצל את המשפט לכמה משפטים - תוך סיכון של הצורך להשמיע אותם עדים כמה וכמה פעמים - ועל-דרך זה יכולה היתה לחסוך למשיבים את עינוי הדין בעוד הם במעצר. בהקשר זה הסביר כל אחד מבאי-כוח המשיבים את עינוי הדין הנגרם למרשו, ומקצתם אף טענו כי ישיבות רבות אין הן לעניינם כלל, אך באשר צירפו אותם לחבורה שלא היה ראוי לצרף אותם אליה מראש.
על כל אלה משיבה המדינה, כי המשיבים כולם קשורים ביניהם ברשת סבוכה של הברחות סמים מדרום-אמריקה לאירופה, והגם שלא כולם קשורים לכולם, הנה במעשה פסיפס יש קשר ביניהם, בין במישרין בין בעקיפין. הוא הדין לעניינו של עד המדינה: אכן, עד המדינה אינו מעיד במישרין כנגד כל המשיבים, אך המשיבים שעד המדינה אינו מעיד נגדם קשורים בעקיפין באותן עסקאות שעד המדינה מעיד עליהן.
המיתווה הנורמטיבי שלעניינו אינו שנוי במחלוקת. נאשם העומד לדין והוא במעצר, בית-משפט יורה על שיחרורו ממעצרו בעבור תשעה חודשים. זה הכלל, אך לכלל נקבע חריג והוא זה הקבוע בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. על-פי אותו חריג, מוסמך הוא שופט בית-המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על 90 ימים ולחזור ולצוות כך מעת לעת. קרוב להניח שהמחוקק לא העמיד את משפטם של המשיבים כדגם להוראות המעצר שקבע, והרי משפטם הינו יחיד ומיוחד. כמות חומר הראיות אשר נאספה לתיקי המשטרה - לרבות מספרם של העדים האמורים להעיד - מצטיינת בייחוד שאין רואים כמותו. אני מקבל את טיעונה של המדינה כי צירופם של המשיבים כולם באישום אחד היה ראוי ורצוי, וסבורני כי לעת הזו טרם הגענו למועד בו ניתן יהיה לומר כי אין לשפוט נאשם "למעצר עולם". משפטם של המשיבים לא יסתיים במהלך 90 הימים הקרובים, ואני מתיר לעצמי להניח שאף לא במהלך 90 ימים נוספים. אולם בתיתי דעתי למהות העבירות ולסיכון הימלטותם של המשיבים, אין ספק קל בדעתי כי יש להיעתר לבקשת המדינה.
אני מחליט להיעתר לבקשת המדינה ואני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב90- ימים, החל ביום 7.11.99 או עד למתן פסק-דין בת"פ 468/98 (מחוזי, נצרת), לפי המוקדם.
היום, ג' בכסלו התש"ס (12.11.99).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99076190. G03