בש"פ 7622-23 בש"פ 7622-23

1.בפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה בשעה מוקדמת יותר היום בעניין מעצרו של המבקש (עמ"י 31228-10-23, השופטת ע' אבמן-מולר). בית המשפט המחוזי דחה ערר שהוגש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים באותו עניין מאתמול, יום 19.10.2023 (מ"י 29474-10-23, השופטת הבכירה ש' לארי-בבלי).

2.המבקש נעצר על-ידי המשטרה ביום 18.10.2023 בשעות אחר הצהריים. המעצר בוצע מאחר שהמבקש נחשד בכך שפרסם פוסט בדף הפייסבוק "חוזרים להר" בנוסח הבא: "הגיע הזמן! מורידים את המסגדים מהר הבית ומחדשים את עבודת המקדש". הפוסט כלל גם תמונה של כיפת הסלע שעליה מצוירת מטרה, וכיתוב "פוגעים במה שיקר לחמאס".

3.בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום למעצרו של המבקש לששה ימים צוין כי למבקש מיוחסת עבירה לפי סעיף 24(א)(2) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016. בדיון שהתקיים אתמול בבית משפט השלום ציינה באת-כוח המדינה כי המעצר נדרש, בין היתר, על רקע כוונתה של רשות החקירה לבצע מספר פעולות חקירה שחלקן בנות שיבוש. בא-כוחו של המבקש העלה טענות ביחס להתקיימות יסודות העבירה שיוחסה לו, לצד טענות בעניינים ראייתיים. בתום הדיון הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד ליום 23.10.2023 בשעה 12:00. בית משפט השלום קבע, כי לאחר שעיין בראיות שהוצגו לו ביחס לעורר, כי השתכנע ש"יש חשד סביר ברף גבוה מאוד שאכן הוא פרסם את הפרסום" וש"המסוכנות היא אינהרנטית הן לפרסום והן למועד שבו פורסם". בית משפט השלום ציין כי סעיף העבירה שצוין בבקשה הוא שגוי, וכי למעשה הראיות מקימות חשד לעבירה של הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

4.ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה כאמור מוקדם יותר היום. לאחר שעיין בחומר החקירה ושמע את טענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי כי גם אם חלה טעות בציון סעיף העבירה בבקשת המעצר, אין בכך כדי לאיין את עילת המעצר, בפרט כאשר אין מחלוקת שחקירת המבקש התנהלה ועודה מתנהלת בחשד לפרסום המסית ובשים לב גם לעומס הרב המוטל על גורמי האכיפה. בנסיבות אלה, בית המשפט המחוזי ציין כי לא נפגעה הגנתו של המבקש ולא נגרם לו עיוות דין. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי "הימים אינם ימים רגילים. בימים אלה, המסוכנות הטמונה בפרסום שנעשה, המתייחס למקום נפיץ במיוחד, בעיתוי נפיץ במיוחד, היא ממשית ולא ניתן להקל בה ראש".

5.בבקשת רשות הערר שהוגשה היום בשעות הצהריים טוען המבקש כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות שגויות, ובהקשר זה שב על טענותיו ביחס לסעיף העבירה שצוין בבקשת המעצר. המבקש מדגיש כי חקירתו התנהלה בהתאם לחשד לביצוע עבירה לפי הסעיף המקורי וכי השינוי שחל בסעיף פוגע בהגנתו. המבקש מוסיף עוד כי לא מתקיימים יסודות העבירה המיוחסת לו בשלב זה, וכי ממילא, לשיטתו, אין הצדקה למעצרו. לחלופין עותר המבקש לשחררו בתנאי ערבות לצורך השתתפות בשמחה משפחתית בשבת הקרובה.

6.לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות. בקשת רשות הערר אינה מעוררת כל שאלה רוחבית, אלא נטועה כולה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה ושל האילוצים הקשים שבהם נתונה עבודתם של גורמי האכיפה בימים קשים אלה. על כן, הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בבית משפט זה להענקתה של רשות לערור. אף לגוף הדברים, התרשמתי שהערכאות הקודמות נתנו את דעתן על טענותיו של המבקש ודחו אותן לאחר עיון בחומר הראיות שהוגש. לא שוכנעתי כי בשלב זה של ההליך נגרם למבקש עיוות דין, בשים לב לכך שהמבקש לא חולק על כך שחקירתו אכן התנהלה ביחס לאותו פרסום.

7.סוף דבר: הבקשה נדחית.