בש"פ 7632/00 מרקו אוחיון נ. מדינת ישראל

ביום 3.8.2000 היתה המתלוננת, אשה מבוגרת ונכה, קורבן למעשה שוד אלים. שניים שעקבו אחרי הליכות ביתה, המתינה למעמד בו תהא המתלוננת לבדה, התחזו לאחרים ונכנסו לדירתה, כפתו אותה, היכו אותה באגרופים, קירבו סכין לצווארה ודקרו אותה בידה - עד שמסרה להם את הכסף שהחזיקה בביתה. הם נטלו את הכסף ונמלטו מן המקום. העורר ואדם נוסף הובאו לדין באשמת קשירת קשר לביצוע הפשע, ובאשמת ביצוע שוד בנסיבות מחמירות.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על אשמתו של העורר, וכי מעשיו היום ובעבר מלמדים על מסוכנותו הרבה.

כנגד החלטה זו מכוון הערר.

העורר סבור כי אין ראיות די, כנדרש בשלב הזה של ההליכים המשפטיים, כדי להצביע על אשמתו. עדותו של מי שמואשם כשותף לו אין בה די כדי להצביע על אשמתו, כך סבור העורר, וגם התיאור שנתנה המתלוננת באשר לשודדים מעוררת ספק בשאלה אם אכן העורר הוא אחד מהם.

בשלב זה של הדיון לא ניתן להכריע בדבר משקלן של הראיות העומדות לחובת העורר. בצד אותם חלקים בעדות המתלוננת שאותם יש עוד לברר במהלך המשפט, בשל השאלות שהם מעוררים, קיימים חלקים אחרים בעדות ובהם מציינת המתלוננת כי העורר הוא אחד השודדים. בביתו של העורר נתפסה חולצה הספוגה בדם שמרכיביו זהים לאלה של המתלוננת, ובשלב זה אין בפי העורר הסבר של ממש לעובדה שחולצה זו נמצאה בביתו שלו, זמן קצר ביותר לאחר שנסתיים מעשה השוד. באותו מועד נמצא בביתו גם בגד שמתוכו נגזרו מסיכות הפנים ששימשו את השודדים. באלה, בצד הראיות האחרות, יש כדי להקים את התשתית הראייתית הדרושה בשלב זה.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, הנסיבות בהן התקיימה העבירה חמורות ביותר, והן עצמן מצביעות על מסוכנותו של העורר. העובדה שרשומות לחובתו הרשעות קודמות בגין עבירות הנגועות באלימות, אך מחזקת את החשש מפני שחרורו.

בנסיבות אלה, אין פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלא לבחור בחלופה אחרת למעצר.

הערר נדחה.