בש"פ 7633/00 מדינת ישראל נ. חנן מורנו

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בארבעה אישומים, ביניהם אירוע בו מואשם הוא בעבירות של סחיטה באיומים ותקיפה; אירוע בו מואשם הוא בחבלה בכוונה מחמירה, במעשה פזיזות וברשלנות והיזק בזדון; ואירוע נוסף בו מואשם הוא במעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט. לבקשת המדינה הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

לא עבר זמן רב והעורר ביקש מבית-המשפט כי יערוך עיון חוזר בהחלטת המעצר. טעמה של בקשה זו היה טיעונו כי נערכה "סולחה" בינו לבין המתלונן, ועל "סולחה " זו ביקש העורר לבנות את שחרורו ממעצר. בית-משפט קמא דן בבקשה, ובהחלטה ארוכה ומפורטת קבע שיש לדחותה. טעמו העיקרי של בית-המשפט היה זה, כי אותה "סולחה" שהעורר טוען לה, לא "סולחה" היתה ולא "בת סולחה", כלשונו. משנמצא לו כן, החליט בית-המשפט לדחות את בקשתו של העורר לעיון חוזר.

המשיב ערר על ההחלטה לדחות את בקשתו לעיון חוזר, בהציגו לפניי - בערר - "הסכם סולחה" שנערך בינו לבין המתלונן לאחר

ההחלטה על דחיית בקשתו לעיון חוזר. על יסוד "הסכם סולחה" זה כך טען לפניי, ראוי כי מרשו ישוחרר ממעצר (בש"פ 7090/00).

הסבתי את תשומת ליבו של בא-כוח המשיב כי מקומו של ההליך חייב שיהיה לפני בית-משפט קמא - בבקשה לעיון חוזר - ולא בהליך של ערר לפניי. בא-כוח המשיב שמע לי ומחק את הערר.

לא יצאו ימים רבים עד שהמשיב הגיש בקשה לעיון חוזר לפני בית-משפט קמא, בהסתמכו על אותו "הסכם סולחה" שנערך בינו לבין המתלונן. בית-משפט קמא דן בבקשה לעיון חוזר, וזו הפעם החליט להיעתר לבקשת המשיב לשיחרורו ממעצר.

על החלטה זו האחרונה ערר המדינה לפניי, ובקשתה היא כי אשיב על כנה את הוראת המעצר עד תום ההליכים.

המעשים בגינם עומד העורר לדין לפני בית-משפט הינם מעשים חמורים מכל חמורים וילאה העט לתארם בפרוטרוט. אכן, המשיב עשה מעשים לא מעטים אשר סיכנו את חייהם של זולתו, ואין פלא בדבר כי בראשית הדברים הורה בית-משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים. לעת הזו אין ענייננו בהחלטת המעצר עד תום ההליכים - הנחתנו חייבת להיות שהחלטה זו החלטה נכונה וראויה היא - והשאלה אינה אלא אם לאחר

הינתן אותה החלטה נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות - והכל כהוראת סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (חוק המעצרים).

כאמור, העובדות החדשות - אם תרצו: הנסיבות החדשות - סובבות-הולכות אותו "הסכם סולחה" שנכרת בין המשיב לבין המתלונן ביום 5.10.2000. "הסכם סולחה" זה הוצג לפני בית-משפט קמא, ובית-המשפט הביע דעתו החד-משמעית כי אין בו באותו "הסכם סולחה" ולא כלום. כך, למשל, אומר בית-משפט קמא בהחלטתו כי "הסכם הסולחה שבפניי אינו משנה דבר לדעתי, הוא אף צופה פוטנציאל נוסף לעימותים עם המתלונן ..." ועוד: "מתוך עיון בהסכם הסולחה עולה כי כל מטרתו היא אך ורק לחלץ את המבקש מהמעצר, שהרי המתלונן לא פוצה בפועל אלא זכה ב'מילת כבוד שלא להמשיך את הסכסוך ולעבוד בהרמוניה בכינרת'. ובעיקר, לא מצאתי בהסכם הסולחה וגם לא בטענותיו של עורך-דין בר זוהר שום קבלת הדין על ידי [המשיב], שום חרטה על מעשיו, אלא להיפך ..."

הקורא דברים אלה לתומו, יכול שיגיע לכלל מסקנה כי הנה הנה עומד בית-משפט קמא לדחות את בקשתו של המשיב לעיון חוזר. אלא שבמקום זה עושה בית-משפט קמא תפנית חדה , וכך הוא אומר:

חרף כל האמור לעיל ונוכח הצהרות המבקש ואביו כי המבקש לא ימשיך לקיים את העסק במי הכינרת, הריני מוכן לשקול מחדש את שחרורו בערובה בתנאי חלופת מעצר, תוך מתן ערובות ממשיות לכך שהמעשים לא יישנו. ההשלמה שנעשתה בין המבקש למתלונן נותנת לי יסוד להאמין כי המתלונן אינו חושש משחרורו של המבקש ממעצר בתנאי, כמובן, שיובטח כי סכנת ההתנגשות ביניהם תקטן במידה רבה. גם ענינו של הציבור עשוי לתקון אם יינתו ערובות להתנהגות טובה מצד המבקש.

דברים אלה האחרונים - דברים מפתיעים הם, שכן עומדים הם בסתירה קשה לכל מה שאמר בית-המשפט קודם לכן בהחלטתו, לרבות כל דברים שאמר על אודות מסוכנותו של המשיב בהחלטתו מיום 20.8.2000 ובהחלטתו מיום 2.10.2000.

אכן, המשיב הוכיח עצמו כאדם מסוכן ביותר לזולת - גם בית-משפט קמא מסכים לכך - והנה אמירות-של-סתם בבית המשפט לפתע יש בהן כדי להביא לשחרורו ממעצר. נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, אין די בהסכמים או באמירות. רק מעשים, מעשים דרסטיים, מעשים של ממש, יכול שיהיה בהם כדי להוות עובדות חדשות המצדיקות עיון חוזר. לעת הזו לא נתגלו לעיני בית-המשפט עובדות חדשות המצדיקות עיון חוזר.

אני מחליט לקבל את הערר ואני משיב על כנה את ההחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

היום, כ"ה בתשרי התשס"א (24.10.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00076330. G02