בש"פ 764/19 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער מיום 27.1.2019 (מ"ת 57560-10-18, השופט א' פורת ), אשר הורה על מעצרו של העורר עד לקבלת חוות דעת פסיכולוגית וקביעת דיון נוסף בעניינו.

כתב האישום וההליכים עד כה

2.

ביום 24.10.2018 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב האישום נגד העורר, וביום 23.1.2019 זה הוחלף בכתב אישום מתוקן שבו הודה העורר ואשר אליו יתייחס המשך הדברים. כתב האישום מייחס לעורר עבירה של ניסיון לאינוס ושיבוש מהלכי משפט. בשלב זה העורר הודה כאמור בכתב האישום, וביום 8.3.2019 נקבע דיון לטיעונים לעונש.

3.

העורר הוא קטין בן 17 וחצי, ובן העדה האתיופית. העורר מוכר לגורמי הרווחה כבר מגיל צעיר, והיריעה תקצר מלתאר את תלאות חייו, הרצופות במעבר בין מסגרות חוץ ביתיות. לפני מספר שנים הוא אף אושפז בבית חולים פסיכיאטרי, שם אובחן כסובל מפוסט טראומה. כעת, על-פי הנטען, חל ייצוב מסוים במצבו לאחר שהחל ליטול תרופות באופן סדיר.

4.

נסיבותיו המורכבות של העורר הקשו על מציאת חלופת מעצר מתאימה הזמינה עבורו. מנגד, אף שהותו במעצר הייתה כרוכה בקשיים. באת-כוחו ביקשה לאפשר את שחרורו לחלופת מעצר במסגרת של מכינה בבקעת הירדן (להלן: המכינה ), הנמצאת במקום מרוחק יחסית ושהשהות בה היא במתכונת של תנאי פנימייה מלאים.

5.

בית המשפט המחוזי לא שוכנע תחילה שהמכינה עומדת בתנאי הפיקוח המקובלים, והורה ביום 24.12.2018 על מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים. העורר הגיש ערר על החלטה זו (בש"פ 9238/18, השופטת ע' ברון ) ובהתאם להחלטה שניתנה בבית משפט זה ביום 3.1.2019, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים של שירות המבחן בעניין האפשרות לשילובו של העורר במכינה כחלופת מעצר. שירות המבחן ציין כי מדובר במכינה שטרם עברה שלב של הכרה מלאה על-ידי משרד הרווחה, והסתייג מלהמליץ עליה כחלופת מעצר. לבסוף, לצורך ההכרעה בנושא הורה בית המשפט המחוזי על הגשת אבחון פסיכולוגי עדכני בעניינו של העורר מטעם שירות המבחן, וקבע כי הדבר ייעשה בתוך עשרה ימים. בדיון שהתקיים בפני התברר כי בשל אילוצים שונים צפוי האבחון הפסיכולוגי להיות מוגש רק בראשית חודש מרץ, כלומר עוד כחודש ובסמוך למועד שנקבע לדיון בטיעונים לעונש. יש כמובן להצטער על כך.

6.

יצוין כי נציג העמותה המפעילה את המכינה, שהוא קרימינולוג, וכן ראש המכינה, התייצבו שניהם הן לדיון בבית המשפט המחוזי והן לדיון בפני, תוך הבעת מחויבות לסייע לעורר.

7.

אכן, מלכתחילה היה טעם בעמדתו של בית המשפט המחוזי שביקש לקבל את ההחלטה בעניינו של העורר על סמך אבחון פסיכולוגי מלא. עם זאת, לנוכח שינוי הנסיבות המשמעותי שחל בלוחות הזמנים, דומה שבעת הזו יש מקום להמשך דיון בבית המשפט המחוזי אף ללא האבחון כאמור. למעשה, אף המדינה לא התנגדה להחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בשלב זה, תוך שמירת טענותיה.

8.

למותר לציין כי אין בהמשך הדיון בשלב זה כדי לשלול התייחסות במועד עתידי גם לאבחון הפסיכולוגי בעניינו של העורר, והכל בהתאם לנסיבות ולטיב ההחלטה שיקבל בעת הזו בית המשפט המחוזי.

9.

אוסיף ואומר כי במהלך הדיון שהתקיים בפני שמעתי באריכות את נציג העמותה ואת מנהל המכינה, והתרשמתי ממחויבותם הגבוהה לסייע לעורר. עוד אציין

שהשניים הצהירו במהלך הדיון כי הם מוכנים ליטול על עצמם ללוות את העורר למעקב של שירות המבחן בעיר ירושלים, לפקח על נטילת התרופות על-ידו ולדווח על כל חריגה מן התנאים שייקבעו בעניינו.

10.

סוף דבר: אני מורה על כך שבית המשפט המחוזי יחזור וידון בעניינו של המבקש לא יאוחר מיום 7.2.2019.