בש"פ 9238/18 פלוני נ. מדינת ישראל

עיינתי בערר על נספחיו והוספתי ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בעל פה, בפתח הדיון הונח לפניי גם מסמך המפרט את מתכונתה ופועלה של "מכינת ליאל", וכן הערכה קלינית של ד"ר יעקב ראובן מאת העורר. לאחר כל אלה, ובמיוחד לאחר ששמעתי בקשב רב את דברי נציגי "מכינת ליאל" שהגיעו לאולם בית המשפט ולנוכח התרשמותי מהם, סברתי ש"מכינת ליאל" ראוי לה שתישקל כחלופת מעצר בעניינו של העורר. מדובר באדם צעיר, קטין גם אם על סף הבגירות, וכפי שעולה מדברי באי כוח הצדדים שניהם גם יחד, אין חלופה אחרת שיכול שתעמוד על הפרק בשלב זה. התרשמתי שנציגי המכינה מודעים היטב למצבו של העורר, שאינו פשוט משום היבט שהוא, ולא הייתי שוללת מראש ללא בדיקת שירות המבחן את החלופה המוצעת, כאשר אין ספק שהעורר זקוק לטיפול שיהלום את מצבו. ויוער כי לא עלה מדברי באת כוח המשיבה כל חשש להימלטות העורר מהדין והדגש הוא על מסוכנותו.

שירות המבחן מתבקש אפוא לבחון את החלופה שהוצעה ולהגיש תסקיר משלים לבית המשפט המחוזי בתוך 14 ימים כאשר בית המשפט יחליט על פי חוכמתו והבנתו ולאחר דיון במעמד הצדדים; וכשכל צד שומר על טענותיו. אינני נוקטת עמדה לגופו של עניין מעבר לכך שהחלופה ראויה להישקל. העורר יוותר במעצר עד לתום ההליכים כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת.