בש"פ 7640/11 שמואל בן חמו נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' נועם) מיום 10.10.2011 במסגרת מ"ת 7935-03-11 בה דחה בית המשפט את בקשת העורר לעיון חוזר בדבר מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

כתב האישום

1.

ביום 3.3.2011 הוגש כתב אישום מתוקן נגד העורר אשר ייחס לו עבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) רישא לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) יחד עם סעיף 62(1) לפקודת התעבורה, עבירת מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, עבירת הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, עבירת שימוש בנתיב תחבורה ציבורית לפי סעיף 35 סיפא לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ), עבירת נהיגה באין כניסה בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה ועבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2.

על פי פרטי כתב האישום המתוקן, ביום 21.2.2011 מסרה ליאת בן חמו, אשת העורר, לעורר, מפתחות של רכב מסוג מזדה 2 אותו שכרו בני הזוג מחברת " AVIS ". בהמשך אותו היום נהג העורר, אשר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, ברחוב יחזקאל בירושלים לכיוון "כיכר השבת". בקטע הרחוב שבו נסע העורר ישנו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון והנסיעה בקטע כביש זה מותרת לרכב ציבורי בלבד. במהלך נסיעתו, עקף העורר טור של אוטובוסים כשהוא חוצה לנתיב הנגדי ונוסע בו. העורר המשיך בנסיעתו ונכנס לצומת כשהוא נוסע בניגוד לכיוון הנסיעה וחוצה מעבר חציה ראשון להולכי רגל. באותה העת, חצו במעבר החצייה השני בצומת הולכי רגל קטינים, י.א ו-י.ל.ד. עם הגעת העורר למעבר החצייה השני פגע בקטין י.ל.ד עם צדו הימי הקדמי של הרכב. כתוצאה מהפגיעה הועף הקטין באוויר ונחת על הכביש. הקטין איבד את הכרתו למספר דקות, נחבל בגופו ונזקק לתפרים. העורר, נעצר למספר שניות, הביט סביבו, נסע מעט לאחור ופנה שמאלה תוך שהוא נכנס לרחוב בניגוד לתמרור "אי כניסה". העורר ברח מן המקום מבלי שהגיש עזרה לנפגע ומבלי שמסר את פרטיו כחוק. בהמשך, החזיר העורר את הרכב לחברת " “AVIS מבלי שדיווח להם על האירוע.

3.

ביום 22.2.2011, הגיעו שוטרים לביתם של העורר ואשתו ודפקו על הדלת. בני הזוג לא שעו לבקשת השוטרים לפתיחת הדלת והעורר ברח דרך חלון הבית.

הליכי המעצר בעניינו של העורר

4.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטה מיום 20.3.2011 נקבע כי קיימות בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו וכי קיימת נגדו עילת מעצר מחמת מסוכנותו. עוד נקבע כי קיים חשש ששחרור העורר יביא לשיבוש מהלכי משפט. ביום 10.4.2011 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו הדגיש בית המשפט כי העורר בעל עבר פלילי עשיר הכולל שבעים ושש עבירות, שיוחסו לו בשלושים ושלושה תיקי חקירה, אשר עליהם נתן את הדין בעשרה משפטים שונים. עבירות אלה כוללות בין היתר התפרצות, גניבה, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך, התחזות כאדם אחר, הצתה, תקיפה, איומים ועוד. בית המשפט הוסיף כי העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על הסיכון הממשי הנשקף ממנו לביטחון הציבור, ועל כך שמורא החוק הוא ממנו והלאה. בהחלטה זו הוזמן תסקיר מבחן. מתסקיר המבחן שהוגש עלה כי העורר הוא בעל דפוסי התנהגות עבריינים ובעייתיים מגיל צעיר, וכי כל ניסיונות השיקום שנעשו עמו לא צלחו. תסקיר שירות המבחן העריך כי קיימים אצל העורר דפוסי עבריינות מושרשים וחוזרים, ונוכח מרכיבי אישיותו קיים סיכוי גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצדו. עוד צוין בתסקיר המבחן כי חלופת המעצר שהוצעה- פיקוח על ידי רעייתו של העורר, ובהיעדרה - פיקוח של אחיו, חברה של הרעייה ומכר, איננה מתאימה, שכן המפקחים אינם מודעים למרכיבי אישיותו הבעייתית של העורר. בית המשפט הוסיף בהחלטת המעצר כי חלופת מעצר מותנית במתן אמון במבקש החלופה. העורר, כך קבע, אינו ראוי לאמון שכזה. התנהגותו חסרת הרסן, עברו הפלילי המכביד ודפוסי התנהגותו החוזרים ונשנים מעידים על מסוכנות רבה. על כן, בהחלטה מיום 10.4.2011 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.

על ההחלטה מיום 10.4.2011 הוגשה בקשה לעיון חוזר, בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996. העורר הסביר בבקשתו כי נוכח חלוף הזמן ונוכח שמיעת מרבית הראיות בתיק לרבות אשת העורר ואביו, הופג החשש משיבוש החקירה. במהלך הדיון בבקשה הציג העורר חלופת מעצר שבה ישהה בבית הורי אשתו. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט ביום 10.10.2011. בהחלטה פורט כי חלוף הזמן אינו מצדיק כשלעצמו עיון חוזר בבקשה, שכן עילות המעצר העיקריות, החשש מסיכון בטחון הציבור והחשש להימלטות מאימת הדין, עומדות בעינן. עוד נקבע בהחלטה כי עברו הפלילי העשיר של העורר וכשלון ההרתעה בהליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר מלמדות כי אין ליתן אמון בעורר וכי לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

6.

העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי חלוף הזמן אינו מצדיק עיון חוזר בהחלטה למעצר עד תום ההליכים. לטענת העורר, הוא שוהה חודשים רבים במעצר אשר מובילים לשינוי הטעם אשר הביא למעצרו. עוד מוסיף העורר וטוען כי, בניגוד למועד מתן ההחלטה למעצרו, יש בידו להציע חלופת מעצר אשר תבטיח את מטרת המעצר. החלופה שהוצעה היא מעצר בבית הורי אשתו של העורר, בתוספת איזוק אלקטרוני, במקום המרוחק ממקום מגורי העורר. העורר הוסיף כי לטעמו החלופה שהציע לא נשקלה בלב פתוח ובנפש חפצה. לדבריו, נוכח חלוף הזמן והתנהלות המשפט כנגד העורר, יש מקום להזמין תסקיר מאת שירות המבחן אודות החלופה שהציע.

7.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. היא שמה דגש על העבר הפלילי המכביד של העורר, על החשש להימלטות מן הדין ועל כך שהעורר שוחרר ממאסר זמן קצר לפני המעשה. המדינה הגישה בדיון את התסקיר שהוגש בזמנו. עוד מציינת ב"כ המשיבה כי המשפט עומד לפני סיום. התיק קבוע ל-6.11.2011 לפרשת ההגנה ולסיכומים.

ב"כ העורר מצביע בתגובה על כך שהעורר הוא שהסגיר את עצמו ולכן אין לדבריו חשש להימלטות מן הדין.

דיון והכרעה

8.

לטעמי לא התקיימה כלל עילה לעיון חוזר. חלוף הזמן כשלעצמו מאז החלטת המעצר אינו בלתי סביר. החשש להשפעה על עדים הוא רק חלק מהנמקת החלטת המעצר. בהעדר עילה לעיון חוזר העורר אכן אינו נכנס "בדלת" ואין סיבה לבקש תסקיר נוסף לגביו בשלב זה.

9.

הערר נדחה.