בש"פ 7651/10 מדינת ישראל נ. אברהם סטואר

לפניי בקשה לחידוש מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), שהוגשה בעקבות הכרעת הדין שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' טל , השופט א' סטולר והשופט מ' פינקלשטיין ) בתפ"ח 1058/07 מיום 19.10.2010, במסגרתה הורשע אברהם סטואר (להלן: המשיב ) בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

העובדות לפי כתב האישום

1.

לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוגש כתב אישום כנגד המשיב הכולל שלושה אישומים. במסגרת האישום הראשון, מואשם המשיב: בקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); בעבירה בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין ובחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. במסגרת האישום השני, מיוחסות למשיב: עבירת ניסיון רצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ועבירה בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; במסגרת האישום השלישי, מיוחסות למשיב: עבירת נשיאת נשק ללא היתר כדין לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין ותקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

2.

לפי כתב האישום, במועד שאינו ידוע למבקשת, עובר לאירועים המפורטים, הכיר המשיב את סרגיי טפילצקי (להלן: סרגיי ) במסגרת עבודתו של האחרון כמאבטח. לימים, התהדק הקשר בין השניים והם נפגשו ושוחחו בטלפון מספר רב של פעמים במהלך החודשים ינואר ופברואר בשנת 2007. מכתב האישום עולה כי בסמוך לחודש ינואר בשנת 2007 פנה סרגיי למשיב, סיפר לו על קשיו הכלכליים וביקש ממנו עבודה. בתגובה לבקשתו של סרגיי, פנה אליו המשיב מספר פעמים במהלך התקופה שבין חודש פברואר בשנת 2007 או בסמוך לכך, לבין יום 12.4.2007, והציע לו לשמש כרוצח שכיר ולגרום למותם של אחרים תמורת שכר.

3.

לפי האישום הראשון, במועד בלתי ידוע למבקשת, במהלך חודש פברואר בשנת 2007 הציע המשיב לסרגיי לשמש כרוצח שכיר על פי הזמנתו ולרצוח אדם תמורת תשלום בסך 15,000$. סרגיי הסכים להצעה ובעקבות כך קשרו השניים קשר לרצוח אדם בשם יואב סיני (להלן: סיני ). במסגרת הקשר ולשם קידומו בוצעו הפעולות הבאות: המשיב מסר לסרגיי פרטים מזהים אודות סיני; סרגיי עקב אחרי כהן כשבוע ודיווח על כך למשיב; המשיב מסר לסרגיי אקדח גנוב על מנת שירצח באמצעותו את סיני. לפי כתב האישום, ביום 14.2.2007 בשעות הבוקר הגיע סרגיי רכוב על אופנוע לביתו של סיני בראשון לציון, כאשר הוא מצוייד באקדח אותו נשא ללא רישיון כדין. כפי שעולה מכתב האישום, כאשר הבחין כי סיני יצא מביתו ונכנס לרכבו יחד עם אשתו בסמוך לשעה 09:00, התקרב סרגיי לרכב כשהוא חבוש קסדה, ועמד בסמוך לצד הנהג. בשלב זה, החליט סרגיי שלא לגרום למותו של סיני וירה לעברו מספר ירית במטרה לפגוע בו ולגרום לו חבלה חמורה. בשלב זה יצאה מן הרכב אשתו של סיני, אחזה בסרגיי תוך שהיא צועקת עליו ודחפה עליו את האופנוע. נוכח המהומה וההתקהלות שהחלה במקום, הוציא סרגיי את האקדח, ירה מספר יריות באוויר, עלה על האופנוע ונמלט מן המקום. כתוצאה מיריותיו של סרגיי, שנורו לפני שיצאה אשתו של סיני מהרכב, נפגע סיני מקליעים שחדרו לגופו אשר גרמו לשיתוק ידו השמאלית ופגיעה בעצבים ברגלו הימנית. בערבו של אותו יום נפגש סרגיי עם המשיב וסיפר לו על שהתרחש. מכתב האישום עולה כי למחרת, ביום 15.2.2007 נפגשו השניים בסניף בנק בקניון בת ים, נכנסו לחדרי השירותים, ושם מסר לו המשיב סכום של 7,500$ במוזמן, וזאת לאחר שנודע לו כי סרגיי לא גרם למותו של סיני.

4.

לפי האישום השני, מספר שבועות לאחר המתואר לעיל נפגש המשיב עם סרגיי ואמר לו כי עליו לרצוח אדם נוסף. לפי כתב האישום, כשבוע לאחר מכן נפגשו השניים בסמוך לחנות שבבעלות המשיב בבת ים ובמהלך פגישה זו קשרו השניים קשר להמית אדם בשם איציק כהן (להלן: כהן ). במסגרת הקשר ולשם קידומו מסר המשיב לסרגיי פרטים מזהים אודות כהן ובכלל זה כתובתו ועיסוקו, והמשיב סיכם עם סרגיי כי ישלם לו סך של 30,000$ תמורת הרצח. לאחר פגישה זו עקב סרגיי במשך מספר ימים אחרי כהן. כפי שעולה מכתב האישום, בהמשך, בעקבות הצעת המשיב לצרף אדם נוסף לביצוע משימת הרצח, פנה סרגיי לחברו איליה חודונוב (להלן: איליה ), שהצטרף אליו בהסכמת ובידיעת המשיב, לשם ביצוע משימת הרצח תמורת סך של 15,000$. כפי שעולה מכתב האישום, במסגרת תכנון משימת הרצח בוצעו הפעולות הבאות: כשבוע לפני יום 12.4.2007 הגיעו סרגיי ואיליה למקום מגוריו של כהן בגבעתיים על מנת שגם האחרון יוכל להתרשם מהמקום ולצפות בכהן; ימים ספורים לפני יום 12.4.2007 נפגש המשיב עם סרגיי ומסר לו שני אקדחים (להלן: אקדח א' ואקדח ב' ) גנובים; בעקבות טענת איליה כי יש לבצע את משימת הרצח באמצעות משתיק קול, נפגש סרגיי עם המשיב ודיווח לו על כך; ביום 10.4.2007 או בסמוך לכך מסר המשיב לסרגיי אקדח נוסף עטוף בגרב (להלן: אקדח ג' ); ביום 11.4.2007 נפגשו השניים שוב והמשיב נתן לסרגיי משתיק קול המתאים לאקדח ג'. מכתב האישום עולה כי בשני מקרים הגיעו סרגיי ואיליה סמוך לביתו של כהן על מנת לגרום למותו, אך הדבר לא עלה בידיהם: ביום 11.4.2007 הגיעו לביתו של כהן, ובעקבות כך שהבחינו בו עוזב את המקום שבו כלעומת שבאו; באותו יום בשעות הערב פגש סרגיי את המשיב והאחרון וידא כי למחרת ישובו השניים לביתו של כהן ויבצעו את משימת הרצח; בעקבות כך, ביום 12.4.2007 בשעות הבוקר הגיעו סרגיי ואיליה רכובים על אופנוע סמוך לביתו של כהן, כשהם מצויידים בנשק שמסר להם המשיב, אולם כהן הצליח לחמוק מהמקום לפני שהספיקו לפגוע בו; כתוצאה מכך, סיכמו השניים כי ישובו למקום אחר הצהריים. מכתב האישום עולה כי ביום 12.4.2007 השניים רכבו על האופנוע לביתו של כהן בסמוך לשעה 17:00, כשהם מצויידים באקדח ב' ובאקדח ג' עליו הרכיבו את משתיק הקול. מכתב האישום עולה כי השניים החנו את האופנוע והמתינו לכהן בחצר בית מול ביתו, כאשר לידיהם כפפות, ודרכו את האקדחים. בעת זו עברה במקום ניידת משטרה, שנקראה לשם בעקבות דיווח על תנועות חשודות, ולאחר שהשניים הבחינו בה חולפת שנית במקום, הכניסו את האקדחים לתיק וסרגיי זרק אותו מעבר לחומה החוצצת בין חצר הבית לבית הקברות שבעיר. השניים החלו לעבור דרך חצרות הבתים לרחוב, שם זיהה אותם שוטר והם נעצרו.

5.

לפי האישום השלישי, ביום 23.2.2007 בסמוך לשעה 10:30 פגש המשיב את סרגיי, עלה על אופנועו כשהוא רכוב מאחור והשניים נסעו על פי הוראות המשיב לרחוב חנקין בחולון, שהינו אזור מגורים. לפי כתב האישום, כשהגיעו לרחוב הבחין המשיב באיציק פרץ (להלן: פרץ ), אותו הכיר זה מכבר והורה לסרגיי לעצור. אז ירד המשיב מהאופנוע, שלף אקדח שנשא עימו ללא היתר כחוק, וירה מספר יריות לעבר פרץ על מנת לאיים עליו. בין לבין התקרב המשיב לפרץ, החליף עימו מספר מילים ותקף אותו באמצעות ידיו. לאחר מכן עלה המשיב חזרה על האופנוע עליו המתין סרגיי והשניים עזבו את המקום.

6.

יחד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה טענה המבקשת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, כי העבירות המיוחסות לו מעידות על העדר עכבות כלשהן לפגוע בחיי אדם וכי הן מקימות חזקת מסוכנות. כן נטען כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש ואלימות, וכי בחזקתו נתפס דרכון של אחר בצירוף תמונות פספורט, דבר המקים חשש לשיבוש הליכים והתחמקות מהליכי שפיטה.

הליכים קודמים

7.

ביום 2.9.2007 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ג' קרא ) על מעצרם של המשיב ושל איליה עד תום ההליכים נגדם. זאת, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם בכתב האישום, וכי אין טעם בבחינת חלופת מעצר בעניינם שכן לא ניתן לאיין את מסוכנותם באמצעותה.

8.

על החלטת המעצר הגיש המשיב ערר לבית משפט זה, אשר נדחה על ידי השופט

ס' ג'ובראן ביום 18.12.2007. ביום 25.2.2008 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

9.

ביום 14.4.2008 הגיש בא כוח המשיב בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, וביום 22.4.2008 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ג' נויטל ) את הבקשה.

10.

ביום 12.6.2008 האריך בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לנוכח בקשת המבקשת. בהחלטה זו הורה בית משפט זה לבית המשפט המחוזי לבחון את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, הגם שקבע בסעיף 16 להחלטתו כי קיים חשש של ממש להימלטותו מן הדין באם ישוחרר.

11.

ביום 23.6.2008, לאחר שקיים דיון בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המשיב, הורה בית המשפט המחוזי (השופט ג' נויטל ) על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. מאוחר יותר באותו יום הוחמרו תנאי הערובה של המשיב, לבקשת המבקשת ולאחר שהתקיים דיון בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידה. כך למשל, במקום הפקדת ערבות בנקאית על סך 400,000 ש"ח נדרש המשיב להפקיד ערבות בנקאית על סך 1,000,000 ש"ח.

12.

ביום 13.7.2008 דן בית משפט זה בעררים שהגישו הצדדים על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.6.2008. המבקשת טענה במסגרת בש"פ 5672/08 כי הנתונים הנוספים שהגישה לבית המשפט המחוזי, במעמד צד אחד, מצדיקים את המשך מעצרו של המשיב. מנגד, השיג המשיב בבש"פ 5681/08 על החלטתו של בית המשפט המחוזי לעיין בחומר חסוי וכן השיג על סכום הערבויות בהן הותנה שחרורו. בית משפט זה (השופט א' לוי ) דחה את שני העררים. ביחס לטענת המבקשת כי יש לעצור את המשיב קבע השופט א' לוי כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי:

"באשר להחלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, סבורני כי הערכאה קמא לא שגתה בתוצאה אליה הגיעה. הבסיס להחלטה היה השקפתו של בית המשפט העליון, כי נוכח השיהוי הממושך בהליכים בעניינו של המשיב, והעדר יכולת לצפות מתי יסתיימו, נכון לשחררו לחלופת מעצר. בנתונים שהביאו את בית המשפט קמא לאותה החלטה, לא חל כל שינוי, הואיל וכבר עתה ברור שעד לתחילת שמיעתם של עדי התביעה יחלפו חודשים לא מעטים, ועד אשר יסתיימו ההליכים תידרשנה הארכות מעצר רבות ונוספות. עם זאת, נוכח המידע שהוצג לבית המשפט המחוזי, נכון היה להחמיר בערבויות בהן הותנה שחרור המשיב, ועל כן התוצאה אליה הגיע בית המשפט הנה ראויה ומאוזנת" (בפסקה 5 להחלטה).

13.

ביום 19.10.2010 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז הכרעת הדין בעניינו של המשיב, בתפ"ח 1058/07, במסגרתה הורשע המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בהכרעת דין מפורטת ומנומקת שנפרשה על פני כ-300 עמודים פירט בית המשפט המחוזי את הראיות שהובאו בפניו והתייחס לעדים שהופיעו בפניו מטעם הצדדים.

כך למשל התייחס בית המשפט המחוזי לעדותו של סרגיי ביחס לשלושת האישומים, וקבע כי החלקים העיקריים מתוכה, כגון קבלת התשלום עבור הירי בסיני ותיאור העובדות כפי שהן מפורטות בכתב האישום, הינם מהימנים. בית המשפט המחוזי גם בחן את עדויותיהם של השוטרים אשר חקרו את סרגיי וקבע כי גם אם ננקטו אמצעים בלתי כשרים במהלך חקירתו, אין מקום לפסול את הודאתו, בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, במסגרת ההליך שהתנהל בעניינו של המשיב. כמו כן, בית המשפט המחוזי התייחס לעדותו של איליה וקבע כי הוא ביצע פעולות רבות שנועדו לקדם ולהוציא לפועל את משימת הרצח. באשר להודעתו של איליה במשטרה, קבע בית המשפט המחוזי כי חרף דברים פסולים שנאמרו לו במהלך חקירתו, אין לפסול את הודעתו במשטרה, שכן כמו בעניינו של סרגיי, הראיה אשר עמדה לבחינת בית המשפט המחוזי אינה הודעתו במשטרה אלא עדותו בבית המשפט. בית המשפט המחוזי התייחס גם לגרסת המשיב ולהתנהלותו בעת חקירתו. לאחר שדן בגרסתו בפירוט רב קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב לא הציע כל הסבר לכך שסרגיי ואיליה יבקשו לפגוע בכהן ולכך שסרגיי יבקש לפגוע בסיני. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי בנקודות שבהן סיפק המשיב הסברים ספציפיים, היה מדובר פעמים רבות ב"הסברים קלושים ומגוחכים, עד כדי עלבון לשכל הישר". בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי גרסת המשיב לפיה אין לו כל חלק במימון סנגור לסרגיי ולאיליה הינה גרסה בלתי אמינה בעליל. נוכח כל זאת קבע בית המשפט המחוזי כי: "גרסת הנאשם (המשיב – י.ד.) הינה גרסת בדים אשר אין לתת בה אמון, ואשר אין בה כדי להעלות שמץ של הסבר תמים לעובדות המתוארות בכתב האישום".

14.

בנוסף, במסגרת האישום הראשון בחן בית המשפט ראיות נוספות וביניהן: ראיות ביחס לאירוע הירי בסיני; ראיות הנוגעות לאירועים שהתרחשו לפני ואחרי ירי זה; ראיות ביחס לקבלת התשלום בשירותי סניף הבנק; ראיות הנוגעות לשימוש בכסף; וראיות בנוגע למניע של המשיב להביא למותו של סיני. בית המשפט המחוזי התייחס גם לראיות ביחס לקשר בין המשיב לבין אדם בשם איתן חייא (להלן: איתן ), נוכח העובדה שהמבקשת סברה שהייתה טעות בזיהוי וסרגיי נשלח לירות באדם בשם יואב סינה, ולא ביואב סיני. בית המשפט המחוזי ציין כי לפי טענת המבקשת, סינה מסוכסך עם איתן, המקורב למשיב, ולכן שכר האחרון את סרגיי ובאמצעותו גם את איליה, כדי לרצוח את סינה. כן בחן בית המשפט המחוזי בחן ראיות ביחס לאישום השני לרבות ראיות לגבי המניע של המשיב להביא למותו של כהן והודעותיו של כהן. כן בחן בית המשפט המחוזי ראיות ביחס לאישום השלישי ובכללן הודעות ועדויות של עדים שנכחו ברחוב חנקין בחולון שבו בוצע הירי לעבר פרץ, הודעותיו של פרץ במשטרה ועדותו בפני בית המשפט.

15.

נוכח כל זאת, ולאחר שבחן בקפידה את חומר הראיות ושקל בצורה מעמיקה את העדויות שהובאו בפניו, קבע בית המשפט המחוזי כי העובדות המתוארות בכתב האישום הוכחו מעבר לכל ספק סביר ועל כן הרשיע את המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

16.

בית המשפט המחוזי התייחס בהכרעת דינו לטענות לפיהן תכנן המשיב להימלט מן הארץ. בעניין זה ציין בית המשפט כי המשיב נעצר ביום 25.4.07 בשעה 20:00, כשבכיס מכנסיו דרכון ישראלי על שם חיים ברמי (להלן: ברמי ), בכיסיו האחרים נמצאו שטרות בסכום של 5,000$ ו-2,100 ש"ח וברכב שבו נהג נמצאו תמונות פספורט שלו ופאה נוכרית. כמו כן, צויין כי ביום מעצרו שוחח המשיב עם ברמי בטלפון ארבע פעמים. בית המשפט המחוזי בחן את גרסת המשיב בכל הנוגע לראיות המצביעות על ניסיון להימלט מן הארץ וקבע כי מדובר בניסיון נואש ובלתי משכנע בעליל לספק הסבר תמים לדברים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי טענתו של המשיב לפיה החזיק בדרכונו של ברמי בעקבות ניסיונו לסייע לאחרון בקבלת החזר כספי מסוכנות נסיעות מעלה קשיים ברורים.

כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב טען שאין לו דרכון הולנדי על שמו, אך שיש באפשרותו להשיג בנקל דרכון מסוג זה. ואולם, לאחר שניסה להכחיש זאת, הודה המשיב כי ביום 17.4.07 שוחח עם אמו בהולנדית אודות דרכונו ההולנדי וביקש ממנה לשים אותו עבורו בארון. בית המשפט המחוזי קבע כי למשיב לא היה כל הסבר מדוע ביקש זאת מאמו, ומדוע היה זקוק באותו יום לדרכון הולנדי.

נוכח דברים אלו קבע בית המשפט המחוזי כי הנסיבות שתוארו מלמדות בעליל על כך שהמשיב תכנן להימלט מן הארץ. בית המשפט המחוזי בחן גם ראיות נוספות לעניין ניסיון ההימלטות של המשיב: עדותו של ברמי והודעותיו במשטרה; עדותו והודעתיו במשטרה של אדם עימו שוחח המשיב בטלפון בשעות שלפני מעצרו ביום 25.4.07, וביקש ממנו, לטענת המבקשת, לזייף עבורו דרכון; עדותו והודעותיו במשטרה של נער שעובד בחנות שבבעלות המשיב, ואשר לטענת המבקשת קיבל מברמי ביום 25.4.07 דרכון כדי להעבירו אל המשיב; הודעתו של פרץ ממנה עולה כי המשיב אמר לו שהוא צריך כסף כדי לטוס לחוץ לארץ. בית המשפט המחוזי קבע כי מהראיות בעניין זה עולה המסקנה הברורה לפיה בסמוך לפני מועד מעצרו, עסק המשיב בהכנות לקראת הימלטות אל מחוץ לארץ.

נימוקי הבקשה

17.

המבקשת טוענת באמצעות באת כוחה - עו"ד בת-עמי ברוט - כי משהורשע המשיב שוב לא עומדת לו חזקת החפות. בנוסף, קיים לטענתה חשש ממשי להימלטות מהדין, נוכח העונש החמור הצפוי למשיב בגין העבירות בהן הורשע. לעניין זה מציינת המבקשת כי סרגיי הורשע ונידון לאחת עשרה שנות מאסר בפועל, וכי איליה הורשע ונידון לשש שנות מאסר בפועל. לטענת המבקשת, גזרי דין אלו יכולים להוות אינדיקציה לעונש החמור שצפוי להערכתה להיות מושת על המשיב בגין העבירות בהן הורשע.

18.

המבקשת חוזרת על טענותיה בבקשות למעצרו של המשיב וטוענת כי חומר הראיות בעניינו מכיל הודעות של עדים ושיחות מוקלטות על רצונו של המשיב בהשגת דרכון הרשום על שם אחר על מנת לזייפו. כן טוענת המבקשת כי בעת שנעצר המשיב נמצא בחזקתו דרכון של אחר ותמונות פספורט של המשיב. לעניין זה מציינת המבקשת כי גם בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו ציין מקרה מסוים שבו ניסה המשיב להימלט מן הארץ ואף קבע כי המשיב אכן עסק בהכנות להימלטות אל מחוץ לארץ. המבקשת טוענת כי בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי צויין כי למשיב דרכון הולנדי וכי הוא שיקר לגבי תוקפו ולטענתה דרכון זה עדיין נמצא ברשותו של המשיב. כן טוענת המבקשת כי המשיב הינו גרוש ללא ילדים ולכן לא ניתן לומר שמרכז חייו בישראל. לטענת המבקשת יש לשקול עובדה זו לאור החשש שקיים כי יימלט מהארץ. עוד השיבה באת כוח המבקשת לשאלתי כי אם המשיב מתגוררת בהולנד.

כמו כן, המבקשת טוענת כי נוכח הרשעתו של המשיב חל שינוי נסיבות שבגינו לא יהסס המשיב לנסות שוב להימלט מהארץ, כפי שכבר ניסה בעבר. בנוסף, המבקשת טוענת כי במהלך תקופת מעצר הבית בו היה המשיב נתון בוצעו מספר הפרות של תנאי המעצר, אך לא הוגשו בגינן כתבי אישום. נוכח כל האמור לעיל טוענת המבקשת כי בנסיבות אלה קיים חשש מוחשי להימלטותו של המשיב מהליכי שפיטה, המחייב את חידוש מעצרו.

תגובת המשיב

19.

תחילה טוען המשיב באמצעות בא כוחו - עו"ד יורם שפטל - כי נפלו פגמים בהגשת הבקשה בכך שלא צורפו אליה כל הנספחים כפי שנדרש כדין.

20.

לגופו של עניין טוען המשיב כי במהלך הדיון שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי טענה המבקשת כי מאחורי המעשים המיוחסים למשיב עומד לכאורה איתן, אשר תפקיד המשיב היה להסתירו פן ייתפס והמעשים שפורטו בכתב האישום מיוחסים למעשה לאותו איתן. על כן טוען המשיב כי לא ניתן להעריך בוודאות כי גזר דינו של המשיב יהיה חמור יותר מגזר הדין בעניינם של סרגיי ואיליה.

21.

באשר לטענה כי קיים חשש ממשי שהמשיב יימלט מן הארץ טרם מתן גזר הדין בעניינו טוען בא כוח המשיב כי מרשו מצוי מזה כ-28 חודשים במעצר בית, וכי במהלך תקופה זו לא הפר את תנאי שחרורו אפילו פעם אחת. המשיב מציין כי הוא מצוי כל העת בפיקוחם של שני מפקחים, המגובה באיזוק אלקטרוני. המשיב טוען כי בעקבות שיבושים בקו הטלפון בביתו נרשמו מספר תקלות בדיווח האיזוק האלקטרוני ועל כן התקין בביתו מצלמה המתעדת בכל שעות היממה את שמתרחש במקום. זאת, על מנת שלא תועלה כנגדו טענה כי הפר את חלופת המעצר. נוכח קיום תנאי המעצר ללא רבב טוען המשיב כי טענותיה החוזרות והנשנות של המבקשת כי קיים חשש מוחשי להימלטותו הינן חסרות שחר בפועל, וכן כי המבקשת אף מנועה מלטעון זאת. ביחס לטענת המבקשת, לפיה קיימת אי ודאות באשר לשאלה האם מרכז חייו של המשיב הינו בישראל טוען המשיב כי זוהי טענה מופרכת. המשיב מציין כי נולד בישראל, כי מעולם לא שהה מחוץ לישראל תקופה שנמשכה מעל חודשים ספורים וכי אימו, אחותו ובני משפחה נוספים שלו מתגוררים בארץ. כן טוען המשיב כי אין שינוי נסיבות מהותי נוכח הכרעת הדין בעניינו.

22.

המשיב מציין כי בבג"ץ 794/98 עובייד נ' שר הביטחון

פ"ד נה(5) 769 (2001) ציווה בית משפט זה על שר הביטחון לאפשר לעותרים שנעצרו במעצר מנהלי להיפגש עם נציגי הצלב האדום, וזאת מטעמי חמלה והומאניות. לטענת בא כוח המשיב, במקרה זה, שחומרתו פחותה מאשר חומרתם המקרים שנדונו במסגרת בג"ץ 794/98 הנ"ל, מתבקש בית משפט זה להפגין חמלה והומאניות כלפיו, ולא להורות על מעצרו טרם מתן גזר הדין בעניינו.

דיון והכרעה

23.

תחילה, אציין כי ראוי היה שהבקשה תוגש על כל נספחיה כפי שנדרש, כולל צירופה של הכרעת הדין. ואולם, בנסיבות העניין - ובפרט בהתחשב בכך שבא כוחו של המשיב ייצגו אף בהליכים דלמטה - אין בפגמים שנפלו בהגשתה של הבקשה כדי למנוע דיון בה לגופה.

24.

בנוסף, במהלך הדיון שהתנהל לפניי העלתה המבקשת טענות שלא פורטו במסגרת הבקשה (דוגמת הטענה בדבר הפרת תנאי חלופת המעצר על ידי המשיב). למרות מחאתו של בא כוח המשיב בעניין זה ולמרות שמן הראוי שכל הטענות תפורטנה במסגרת הבקשה, לא מצאתי לנכון, בנסיבות העניין, למנוע מן המבקשת העלאת טענות אלה.

25.

במקרה שלפניי מתעוררת השאלה האם יש להורות על מעצרו של המשיב אשר הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, בטרם נגזר דינו. הלכה היא כי יש להימנע מלשלול חירותו של אדם בטרם נגזר דינו. לעניין זה יפים דבריו של השופט י' גולדברג בבש"פ 531/98 רומנובסקי נ' מדינת ישראל פ"ד נב(1) 425 (1998):

"הזכות לחירות קיימת גם למי שהורשע וטרם נגזר דינו למאסר ( ב"ש 695/85 תוהמי נ' מדינת ישראל [2], בעמ' 837 מפי כבוד השופטת נתניהו ). במצב עניינים זה, תישלל חירותו של אדם רק אם קיים נימוק מן הנימוקים הדרושים למעצר עד תום ההליכים. ההרשעה מהווה שיקול 'נכבד ורציני' שיש בו כדי להוסיף 'משקל כבד' לכל יתר השיקולים שאותם שוקל בית המשפט ( בש"פ 183/80 הנ"ל [1] מפי כבוד השופט אלון (כתוארו אז)), אך אין היא לבדה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים ( בש"פ 5/95 פלוני נ' מדינת ישראל [3] מפי כבוד השופט אור )" (בעמוד 430 להחלטה).

במקרה זה, שתי ערכאות כבר דנו בשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי הורה ביום 23.6.2008 על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, שאף הוחמרו לבקשת המבקשת, וביום 13.7.2008 קבע בית משפט זה כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כעת, לאחר שהורשע המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מתעוררת שאלת המשך מעצרו.

26.

אכן, הרשעתו של המשיב הינה עובדה חדשה ומהותית ואין הוא יכול עוד לטעון

כי עומדת לו חזקת החפות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך ששתי הערכאות הקודמות שדנו בסוגיית מעצרו של המשיב הורו על שחרור המשיב לחלופת מעצר, וזאת לאחר ששמעו את טענות הצדדים ובחנו בקפידה את הראיות שהובאו בפניהן.

27.

כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיב שוהה במעצר בית למעלה משנתיים, כאשר במהלך תקופה זו לא הוגשו נגדו כתבי אישום כלשהם בגין הפרות לכאורה של תנאי המעצר. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע את חלופת המעצר לאחר שהתרשם מהמפקחים שהובאו לדיון שנערך בפניו, ואף וידא כי הם מבינים את האחריות המוטלת עליהם. זאת ועוד, התנאים המגבילים עליהם הורה בית המשפט המחוזי ביום 23.6.2008 במסגרת שחרור המשיב לחלופת המעצר, שהינה מעצר בית מוחלט באיזוק אלקטרוני, הינם תנאים מחמירים: המשיב נדרש להפקיד ערבות בנקאית בסך 1,000,000 ש"ח; כל אחד מהמפקחים נדרש לחתום על ערבות צד ג' בסך 3,000,000 ₪ ונקבע כי המשיב יהיה בפיקוח צמוד על ידי שני מפקחים במשך כל שעות היממה.

28.

לסיכום, המשיב שוהה במעצר בית מוחלט באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים מחמירים מזה כ-28 חודשים, לכאורה ללא כל הפרה של תנאי חלופת המעצר מצידו. טיעוני המבקשת במסגרת בקשה זו אינם שונים באופן מהותי מהטיעונים שהועלו בפני הערכאות הקודמות שדנו בשאלת שחרור המשיב למעצר בית, למעט העובדה שעתה הוכרע דינו של המשיב ולא עומדת לו עוד חזקת החפות. נוכח דברים אלו ולאור הפסיקה לפיה אין לשלול חירותו של אדם גם לאחר הרשעתו ובטרם נגזר דינו אלא אם קיים נימוק מן הנימוקים הדרושים למעצרו עד תום ההליכים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על מעצרו לאלתר של המשיב מאחורי סורג ובריח ובפרט משלא שוכנעתי בדבר קיומו של נימוק חדש ועדכני המצדיק שינוי המצב הקיים.

29.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. יובהר כי כל התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 23.6.2008 יעמדו בעינם.