בש"פ 7656/10 שלומי ביטון נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם ) במ"ת 878-10 מיום 14.10.2010 לפיה העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים נגדו.

העובדות הצריכות לעניין

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רבות של סחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו [לפי סעיף 377 א(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )]; חבלה חמורה [לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין]; עושק [לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין]; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות [לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיפים 29 ו-34א(א)(1) לחוק העונשין]; שבועת שקר [לפי סעיף 239 בצירוף סעיפים 34ב רישא וסעיף 29 לחוק העונשין]; והלבנת הון [לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין].

2.

תחילה ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ואולם נוכח המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר במרכז גמילה, נוכח שחרורם של יתר הנאשמים בפרשה למעצר בית ונוכח המועד שנקבע לדיוני הוכחות, הסכימה המשיבה לשחררו לחלופת מעצר באשפוזית "תמרה" בתנאי מעצר בית מלא. ביום 2.9.2010 הורה בית המשפט לשחרר את העורר לחלופת מעצר כאמור.

3.

ביום 12.9.2010 הוגשה לבית המשפט המחוזי הודעה מטעם שירות המבחן, במסגרתה נמסר כי השירות קיבל דיווח מן הגורמים הטיפוליים באשפוזית לפיה ביום 11.9.2010 עזב העורר את המקום על דעת עצמו. עוד נמסר בהודעת שירות המבחן כי העורר מכחיש את התמכרותו לסמים. נוכח האמור, ביום 13.9.2010 הגישה המשיבה בקשה להורות על מעצרו של העורר בשל הפרת תנאי שחרורו. לטענת המשיבה, העורר יצא ללא אישור מן האשפוזית ובכך הפר את תנאי השחרור. בקשת המשיבה התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי למחרת היום.

4.

ביום 15.9.2010 הגיש העורר בקשה לביטול צו המעצר בה טען כי יצא מהאשפוזית באישור המלווה האישי שלו, מר מאיר שמעוני, לצורך טיפולי פוריות, וכי מחמת תקלה באשפוזית לא קיבל מנהל האשפוזית דיווח על כך. משכך, טען העורר כי לא הפר את תנאי השחרור וכי יש לבטל את צו המעצר. לבקשתו צירף מכתב מאת האשפוזית בה נמסר כי יציאתו הייתה באישור המלווה האישי שלו וכי בשל תקלה טכנית הדבר לא דווח למנהל האשפוזית.

5.

ביום 20.9.2010 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי במעמד הצדדים. במהלך הדיון הציג העורר אישור מבית החולים כי היה בטיפולי פוריות ביום 12.9.2010. כן נשמעה במהלך הדיון עדותו של מר שמעוני, עובד האשפוזית שליווה את העורר בעת יציאתו מהאשפוזית. בעדותו ציין מר שמעוני כי ביום 12.9.2010 הגיע לאשפוזית, לקח את העורר לבית החולים אסף הרופא והחזיר אותו בשעה 18:00. כן ציין מר שמעוני כי ליווה את העורר בכל הזמן וכי מי שהורה על יציאתו מן האשפוזית היה מנהל האשפוזית.

6.

בסיומו של הדיון דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר והורה על מעצרו על העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת החלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי על פי החלטתו מיום 2.9.2010, האשפוזית לא הייתה מוסמכת להתיר לעורר לצאת לטיפולי פוריות. כן ציין בית המשפט המחוזי כי לא הוצגה בפניו גרסה אחידה באשר לשאלה האם ניתן כלל היתר ליציאתו של העורר את האשפוזית. משכך, קבע כי אין לסמוך על מכתב האשפוזית שצורף לבקשת העורר לביטול צו המעצר וקבע כי זה נועד ככל הנראה "לכסות על הפרת התנאים". בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי מהודעת שירות המבחן עולה כי מן האשפוזית נמסר כי קודם ליציאתו של העורר את האשפוזית נעשו ניסיונות לשכנעו להמשיך בטיפול במסגרתה וכי העורר מכחיש את התמכרותו לסמים. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי לא שוכנע שהעורר מתייחס ברצינות להליך הגמילה שהותווה עבורו וכי הפר על דעת עצמו וללא אישור האשפוזית את תנאי החלופה, כשלאחר שהפר אותם נעשה ניסיון מצד גורמי האשפוזית להסתיר את מעשיו ועל כן אין לסמוך על גורמים אלו כמפקחים.

7.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה (בש"פ 6967/10) וביום 7.10.2010 ניתנה החלטת השופטת א' חיות בערר, בה הורתה, בהסכמת הצדדים, על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיתקיים דיון נוסף לבירור מלוא העובדות הנוגעות לעניין לאחר שיוגש לו תצהירו של עו"ד אנואר דיאב, היועץ המשפטי של האשפוזית.

הדיון לפני בית המשפט המחוזי והחלטתו

8 .

בהתאם, הגיש העורר את תצהירו של עו"ד דיאב, וביום 14.10.2010 התקיים דיון לפני בית המשפט המחוזי אשר במהלכו נשמעה עדותו של עו"ד דיאב. בית המשפט המחוזי סבר כי אין בעדותו כדי להועיל לבירור השאלה האם ניתן לעורר אישור לעזוב את האשפוזית אם לאו, ועל כן ביקש לשמוע את עדות העורר עצמו.

9.

לאחר שמיעת עדותם של עו"ד דיאב ושל העורר, נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו ובה שב והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. במסגרת החלטתו עמד בית המשפט המחוזי על עיקרי העדויות שנשמעו בפניו ועמד על הסתירות ביניהן. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין בתצהירו של עו"ד דיאב כדי לסייע לבירור העובדות וכי יש לתמוהה על כך שלא הוגש תצהירו של מר מחמוד דיאב, רכז המדריכים באשפוזית, אשר לטענת מר שמעוני הוא שאישר את יציאתו של העורר מן האשפוזית. עוד עמד בית המשפט המחוזי על כך שהעורר עצמו לא נתן תשובה ברורה מי אישר לו לצאת מן האשפוזית.

נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי העורר עזב את האשפוזית מבלי שקיבל את אישור בית המשפט וכי לא הוכח לפניו כי ניתן לעורר אישור לעזוב את האשפוזית על ידי גורם מוסמך. בנוסף ציין בית המשפט המחוזי כי התנהלות האשפוזית הינה "התנהגות מחפירה", התנהגות המטילה ספק ביכולת הגורמים בה לשמש כמפקחים על העורר וכמדווחים על הפרות תנאי השחרור. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בשל הסתירות המהותיות בין הגרסאות שהוצגו לפניו עולה ספק ממשי באשר לגרסת העורר כי ניתן לו אישור לצאת את האשפוזית וכי לווה על ידי מר שמעוני במהלך יציאתו זו, וכן לגרסתו באשר למועד יציאתו את האשפוזית. באשר לעדותו של עו"ד דיאב ציין בית המשפט המחוזי כי זו לא הועילה שכן הייתה עדות מפי השמועה. בסיומם של דברים ציין בית המשפט המחוזי כי נתן דעתו לזכותו של העורר להורות אך נוכח המסוכנות הנשקפת מן העורר עקב הפרת תנאי החלופה אין מנוס מהחזרתו למעצר.

10 .

מכאן הערר שלפניי.

טענות העורר

11 .

העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד ע' אביטל - טוען כי מן המסמכים הרפואיים והעדויות שהוצגו ושנשמעו לפני בית המשפט המחוזי עולה תמונה ברורה לפיה הוא פעל ללא דופי וכי אם הייתה תקלה בדיווח או באישור יציאתו מן האשפוזית היא באחריותה של האשפוזית ואין לזקוף תקלה זו לחובתו.

העורר משיג על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה לא הוכח לפניו כי ניתן אישור לעורר לעזוב את האשפוזית וטוען כי אישור כאמור ניתן על ידי רכז המדריכים.

כן טוען העורר כי בית המשפט המחוזי טעה כשלא נתן כל משקל להסברו של עו"ד דיאב לפיה הדיווח לשירות המבחן ניתן בשל תקלה טכנית, וכי מיד לאחר שהתגלתה תקלה זו ניתן דיווח נוסף לשירות המבחן.

לבסוף, טוען העורר כי הוא נכון להביא כל תצהיר שידרוש בית המשפט המחוזי, לרבות תצהירו של רכז המדריכים, מר מחמוד דיאב, על מנת להוכיח כי ניתן לעורר אישור לצאת מן האשפוזית לצורך מתן טיפולי הפוריות.

טענות המשיבה

12.

המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד י' שגב - טענה כי הסתירות בין עדותם של עו"ד דיאב ועדות העורר, לבין המסמכים שהוצגו לפני בית המשפט המחוזי מלמדים כי העורר יצא מן האשפוזית בניגוד לתנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, וללא אישור.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי אף אם רכז המדריכים אישר את יציאתו של העורר מן האשפוזית, הרי שהדבר נעשה בניגוד לתנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ועל כן ממילא הופרו תנאי השחרור שנקבעו.

המשיבה מוסיפה ועומדת על הסתירה בין עדותו של עו"ד דיאב לבין דיווח שירות המבחן מיום 12.9.2010 וטוענת כי הדבר כשלעצמו מעורר תמיהות ומלמד כי אין לתת אמון בגורמי האשפוזית כגורמים מפקחים. כן עומדת המשיבה על הכחשתו של עו"ד דיאב את האמור במכתב שהוגש מטעם העורר לבית המשפט המחוזי החתום על ידי האשפוזית ובה נטען כי יציאתו של העורר אושרה על ידי מר שמעוני וכי הדבר לא דווח למר דיאב מחמת תקלה טכנית.

נוכח האמור, טוענת המשיבה כי העורר הפר את תנאי שחרורו לחלופת מעצר וניסה להסתיר זאת באופן מניפולטיבי וכי התנהלותו מלמדת על זלזול בתנאי הפיקוח שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. לפיכך, טוענת המשיבה כי העורר אינו מתאים לשחרור בחלופת המעצר וכי אין לתת בו אמון.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובמסמכים הנוספים שהוגשו לי במהלך הדיון, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפניי, סבורני כי דין הערר להידחות, בכפוף להערות שלהלן.

באשר לטענת המשיבה לפיה בין אם אושרה יציאתו של העורר על ידי מי מגורמי האשפוזית ובין אם לאו הרי שהדבר מהווה הפרה של התנאים בהם שוחרר העורר לחלופת מעצר על פי החלטת בית המשפט המחוזי, הרי שסבורני כי בנסיבות המקרה, אף אם הדבר מהווה הפרה של תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אין בכך כדי להביא בהכרח לכלל מסקנה כי העורר זלזל בתנאי החלופה שנקבעו. בהקשר זה יש לתת את הדעת לנסיבות יציאתו של העורר מן האשפוזית: הוצג אישור רפואי המלמד כי העורר יצא לצורך טיפולי פוריות; אין מחלוקת כי במהלך פרק זמן זה לווה העורר על ידי מר שמעוני, המלווה האישי שלו מטעם האשפוזית; ואין מחלוקת כי במהלך פרק זמן זה לא ביצע העורר כל עבירה ולא עשה שימוש בסמים.

ומכאן, למחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת מתן האישור על ידי גורמי האשפוזית ובאשר להשלכות שיש לתשובה לשאלה זו על אפשרות המשך שחרורו של העורר לחלופת מעצר. אכן, עיון בעדויות שנשמעו לפני בית המשפט המחוזי ובמסמכים שהוגשו לו מעלה תמיהות מסוימות לגבי ההליך בו אושרה

- אם אושרה - יציאתו של העורר מן האשפוזית. בכלל זאת, יש למנות את התייחסותו של עו"ד דיאב למכתב של "עמותת מרכז ההחלמה היהודי ערבי - תמר" שהוגש לבית המשפט המחוזי על ידי העורר, לפיו יציאתו של העורר מן האשפוזית נעשתה באישור מר שמעוני וכי מחמת תקלה טכנית לא עודכן רכז המדריכים על יציאתו של העורר מן האשפוזית. כאמור, עו"ד דיאב ציין כי המכתב אינו מוכר לו וכי לא נערך על ידי גורמי האשפוזית. כן יש למנות, בהקשר זה, את חוסר הבהירות העולה מעדותו של עו"ד דיאב ומעדותו של העורר באשר לגורם שאישר את יציאתו ביום 12.9.2010 לצורך טיפולי פוריות.

על אף האמור לעיל, בשים לב לכך שחירותו של העורר, הנהנה מחזקת חפות, מונחת על הכף, ובשים לב להשלכות קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר להתאמת האשפוזית כחלופת מעצר, סבור אני כי על מנת להכריע בשאלת אישור יציאתו של העורר והאם השהות באשפוזית היא בגדר חלופת מעצר מספקת וגורמי האשפוזית הם גורמים מפקחים ראויים, יש לאפשר לעורר להגיש לבית המשפט המחוזי כל תצהיר שיראה לנכון על מנת להוכיח כי קיבל אישור ליציאתו מן האשפוזית, בפרט כוונתי לתצהיר מאת מר מחמוד דיאב, רכז המדריכים, המלמד כי הוא אישר את יציאתו כנטען על ידי העורר.

סבור אני כי לאחר קבלת תמונה מלאה זו, יוכל בית המשפט לקבוע האם האשפוזית, בשים לב להתנהלותה כפי שתתברר מן התצהירים שיביא העורר, מהווה חלופת מעצר ראויה, והאם העורר נהג זלזול בתנאי השחרור לאשפוזית.

14.

אעיר כי ראוי היה שהעורר יפעל להגשת תצהירים רלבנטיים אלו עוד בשלב בו הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על ידי השופטת חיות . ואולם, יש לזכור כי בסופו של יום במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי העורר יצא מן האשפוזית לצורך טיפולי פוריות וכי במהלך פרק הזמן ששהה מחוץ לאשפוזית היה מלווה על ידי מר שמעוני. בנסיבות אלה, מצאתי לנכון, כאמור לעיל, לאפשר לעורר הגשת תצהירים נוספים, על מנת לברר האם כטענתו ניתן אישור ליציאתו על ידי מר מחמוד דיאב.

בנוסף, לא אוכל להימנע מלציין כי היה על גורמי האשפוזית להקפיד קלה כחמורה בנוגע לתנאים בהם שוהה העורר בחלופת מעצר במתקן, ובפרט משנקבע על ידי בית המשפט המחוזי מפורשות שהמדובר בתנאי מעצר בית מלא. לפיכך, היה עליה להורות לעורר לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי כדי לקבל את אישורו ליציאתו של העורר לטיפולים כאמור.

15.

אשר על כן, היה והעורר יגיש תצהירים נוספים של הגורמים הרלבנטיים באשפוזית יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי הנכבד על מנת שיכריע לפי מיטב שיקול דעתו בשאלת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת המעצר הנ"ל.

למותר לציין שהעורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי.