בש"פ 7682/09 לוי בן ציון קרני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 2795/08 מיום 20.7.2009 שניתן על ידי כבוד השופטים: סגן הנשיא, צ' סגל , מ' דרורי ו- י' נועם .

העובדות על פי כתב האישום המתוקן בתמצית

1.

במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום מתוקן אשר אושר על ידי בית משפט השלום ביום 9.4.2008. כתב האישום ייחס למבקש עבירה של קיום שידורים ותחנות שידור ללא זיכיון, עבירה לפי סעיף 32(א) בשילוב סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990; הפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי בלא רישיון, תוך סיכון טיס, ברשלנות, עבירה לפי סעיף 7א(1) לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: פקודת הטלגרף ) בשילוב סעיף 21 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם, עבירה לפי סעיף 5ד בשילוב סעיף 10(ב) לפקודת הטלגרף וארבע עבירות של גניבה לפי סעיף 383 בצירוף סעיף 384 לחוק העונשין.

2.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המבקש קיים בין השנים 2007-2001 תחנת רדיו בלתי חוקית בשם "קול המזרח", בה שימש כשדר וכעורך מוסיקלי. כמו כן היה המבקש אחראי על הצבת המשדרים אותם גנב והציב באופן בלתי חוקי. שידורי התחנה הפריעו מספר פעמים לתדרי התקשורת של נתב"ג המיועדים לקשר עם כלי טיס.

ההליכים הקודמים

3.

ביום 9.4.2008, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו כאמור הצדדים, אושר כתב האישום המתוקן על ידי בית משפט השלום (פ' 5548/07). המבקש ציין במהלך הדיון בפני בית משפט השלום כי הוא מבין את הסדר הטיעון ומודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. לפיכך, על יסוד תשובת המבקש והודאתו, הרשיע אותו בית משפט השלום (כבוד השופט ח' לי-רן ) בעבירות המיוחסות לו בכתב באישום המתוקן.

ואולם, בהמשך הגיש המבקש בקשה לחזור בו מהודאתו ובקשתו נדחתה על ידי בית משפט השלום בהחלטתו מיום 27.10.2008. ביום 4.11.2008 ניתן גזר הדין בעניינו. בהחלטתו ציין בית משפט השלום כי למבקש חמש הרשעות קודמות, מהן שלוש בעבירות הכרוכות בהפעלת שידור פיראטי כאשר בגינן נגזרו עליו עונשי מאסר מותנים. עוד נקבע כי חרף הרשעותיו הקודמות המשיך המבקש במעשיו הבלתי חוקיים. בית משפט השלום ציין בהחלטתו את החומרה הרבה העולה מהסיכון הכרוך לחיי אדם בהעלאת שידורים לאוויר בתדר המיועד לקשר עם כלי טיס, ונקבע כי חומרת המעשים ומידת נפיצותם מחייבת ענישה הרתעתית, אשר דוחקת "מעט לאחור את נסיבותיו האישיות של העבריין". במקרה דנן נקבע, שהדברים נכונים שבעתיים נוכח העובדה שהמבקש לא למד את לקחו. בהתייחס להבעת החרטה שהביע המבקש, קבע בית משפט השלום כי זו באה לאחר שלוש הזדמנויות בהן התחרט המבקש על מעשיו ונדון לעונשים קלים ולפיכך משקלה מוגבל. לצד הנסיבות לחומרא, שקל בית משפט השלום לקולא את גילו הצעיר של המבקש, העובדה שהעבירה שעניינה שידור תוך כדי סיכון טיס ברשלנות היא חדשה יחסית, את נסיבותיו האישיות ואת הודאתו במיוחס לו. נקבע כי אין מקום במקרה דנן להורות על עונש מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות כהמלצת שירות המבחן וזאת מאחר ואין בעונש זה כדי לשרת את הצורך בהרתעה מפני הפעלת שידור פיראטי וסיכון חיי אדם בעטיו. לפיכך, גזר בית משפט השלום על הנאשם שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי שמונת ימי מעצרו. כמו כן גזר בית משפט השלום על המבקש ארבעה חודשי מאסר על תנאי והורה על הפעלת שלושת עונשי המאסר התלויים ועומדים נגד המבקש, כך שעונש המאסר הכולל לריצוי בפועל, עמד על חמישה עשר חודשים. בסיום ההחלטה התייחס בית משפט השלום בשנית לבקשתו של המבקש לחזור בו מהודאתו וקבע כי לא מצא לנכון לשנות את החלטתו בעניין זה.

4.

על גזר הדין שהוטל עליו בבית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2795/08). ערעורו התקבל באופן חלקי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו את החומרה בעבירות המיוחסות למבקש וציין כי ראוי במקרים כגון אלו להטיל עונשים משמעותיים של מאסר בפועל וכן של קנסות כבדים וזאת לשם הרתעה אפקטיבית – אינדיבידואלית וכללית. לפיכך, נקבע כי יש לראות בחומרה את מעשיו של המבקש, שעה שנטל חלק פעיל בהפעלת תחנת רדיו פיראטית במהלך תקופה ממושכת של שבע שנים. עוד נקבע, כי על כל אלה יש להוסיף את פעילותו העבריינית הנוספת של המבקש, עת גנב בארבע הזדמנויות משדרי רדיו והתקינם בתחנה. היבט מחמיר נוסף שציין בית המשפט המחוזי הינו הרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות של ביצוע שידורים בלתי חוקיים, וכשלון ההרתעה מעונשי המאסר על תנאי שהוטלו עליו פעם אחר פעם. חומרה יתרה, קבע בית המשפט המחוזי, יש לראות בעובדה שבשלוש הזדמנויות פעלו משדרי התחנה בתחום התדרים המיועד לקשר עם כלי טיס או לפעולות מכשירי עזר לתעופה. יחד עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי העונש שהוטל על המבקש, בצירוף הפעלתם של המאסרים על תנאי, הוביל לתוצאה החורגת ממתחם ההלימה בעבירות דנן. לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי להקל במעט בעונשו של המבקש בכל הנוגע להוראה בדבר אופן הצטברות המאסרים על תנאי המופעלים, כך שתקופה של תשעה חודשים מהמאסרים על תנאי המופעלים (במקום שנים עשר, על פי קביעת בית משפט השלום) תצטבר למאסר המוטל על המבקש, ויתר המאסרים על תנאי ירוצו בחופף, כך שתקופת הכליאה הכוללת תעמוד על שנה. המאסר על תנאי שהוטל על המבקש נותר על כנו. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש יתייצב לתחילת ריצוי המאסר ביום 1.9.2009.

5.

בהמשך הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, עד לאחר החגים, קרי, 12.10.2009. בית המשפט נעתר לבקשתו בהחלטה מיום 21.8.2009.

6.

ביום 27.9.2009 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור פלילי לבית משפט זה ויחד עימה בקשה להארכת מועד. את שתי הבקשות הגיש המבקש בעצמו, ללא ייצוג משפטי. בבקשת רשות הערעור מעלה המבקש טענות כנגד הרשעתו ודחיית בקשתו לחזור בו באופן חלקי מהודאתו. המבקש טוען כי בכתב האישום המתוקן נפלו שני פגמים: הפגם הראשון- התקופה שבמהלכה נטען כי קיים את השידורים ברדיו הפיראטי, כאשר לטענתו הוא ביצע את העבירות בפרק זמן קצר יותר באופן משמעותי מזה שצויין בכתב האישום. הפגם השני, על פי הנטען, הינו האשמתו בגניבת המשדרים כאשר לטענתו לא ביצע עבירות אלה. עוד טוען המבקש כי מנהל תחנת הרדיו "קול המזרח" זוכה מעבירות הנוגעות לסיכון כלי טיס וכי לזיכויו של מנהל התחנה יש השפעה גם על עניינו. לחלופין, טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו הינו חסר תקדים בחומרתו וכי יש לקצרו ולהורות כי עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות. בבקשה להארכת מועד ציין המבקש כי המתין לתשובת הסנגוריה הציבורית בבקשתו לייצוג, כאשר לטענתו הודעת הסנגוריה הציבורית, הדוחה את בקשתו, הגיעה אליו באיחור רב והוא לא הצליח לאתר עורך דין אחר שייצגו. בהמשך ביום 7.10.2009 בהודעה נוספת ששלח לבית משפט זה ביקש המבקש להבהיר כי החלטת הסנגוריה הציבורית הגיעה לידו בסמוך לראש השנה, כאשר הגיע למשרדה של באת כוחו לשעבר. לפיכך, ומאחר שאינו מסוגל לעמוד בתשלום לעורך דין, נדרשו לו מספר ימים כדי להכין את הבקשה בעצמו.

7.

בין לבין, ביום 11.10.2009 הגיש המבקש "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק דין", היא הבקשה שלפניי. בבקשה טוען המבקש כי הוא סבור כי סיכויו לזכות בבקשת רשות הערעור הינם טובים וכי מכלול השיקולים והטעמים שפורטו על ידו בבקשת רשות הערעור מצדיקים את עיכוב ריצוי עונש המאסר שהושת עליו. לבסוף מציין המבקש כי אין כל סיכון לשלום הציבור מעיכוב ביצועו עונש המאסר ואין כל חשש כי ימלט או ישבש הליכי משפט, נוכח הערבויות המצויות בתיק (ערבות עצמית, ערבויות צד ג' ופיקדון בסך 15,000 ש"ח), לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר הוצא על ידי בית המשפט המחוזי ביום 9.11.2008.

8.

ביום 11.10.2009 הורתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה אחרת.

9.

היום התקבלה החלטה בבקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. בהחלטה קיבלה הרשמת ג' לוין את בקשתו של המבקש וקבעה כי חרף העובדה שהמבקש איחר איחור משמעותי בפנייה לבית משפט זה, היא נעתרת לבקשה בשל הטעם שהציג המבקש ולפיו המתין להחלטת הסנגוריה הציבורית בדבר ייצוגו, ונוכח העובדה שהמשיבה לא חלקה על טענת המבקש כי נודע לו על כך שאינו זכאי לייצוג בבית משפט זה רק במחצית חודד ספטמבר 2009. כמו כן ציינה הרשמת ג' לוין שיש לזכור כי מדובר בבעל דין שאינו מיוצג ולפיכך סביר להניח שאינו בקיא בסדרי הדין.

10.

היום התקיים בפניי דיון בעניינו של המבקש, עוד בטרם ניתנה החלטת הרשמת הנזכרת. המבקש חזר על טענתו לפיה מנהל התחנה זוכה מעבירות הנוגעות לסיכון כלי טיס בהן הוא הורשע. עוד טען המבקש כי הוא הוטעה על ידי באת כוחו שייצגה אותו בבית משפט השלום, כאשר אמרה לו דקות ספורות לפני הדיון שאם יחתום על הסדר הטיעון יוטל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. המבקש טוען כי לא ראה את כתב האישום המתוקן וחוזר על טענתו לפיה לא שידר בתקופה שבין השנים 2007-2001 אלא במשך תקופה קצרה יותר. כמו כן חזר המבקש על טענתו לפיה הוא לא גנב את המשדרים. המבקש ציין כי אין באפשרותו לשכור לשרותיו עורך דין אשר ייצגו וכי הסנגוריה הציבורית סירבה לטפל בעניינו. המבקש חזר וטען כי החלטת הסנגוריה בעניין הייצוג בתיק ניתנה לו רק בסמוך לראש השנה.

11.

בא כוח המשיבה, עורך הדין טל פרג'ון טען כי על פי ההלכה שנקבעה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ד(2) 241 (2000) נקודת המוצא הינה האינטרס הציבורי, אמון הציבור והרתעה המחייבים במקרה דנן ריצוי עונש המאסר ולפיכך אין הצדקה להיעתר לבקשה. נטען כי סיכויי הערעור אפסיים ועל פי הנטען גם אם בקשת רשות הערעור תתקבל, נדמה כי לא ניתן יהיה במקרה דנן להימנע מעונש מאסר לאור חומרת העבירות ולפיכך אין חשש כי הדיון בערעור יתייתר.

הכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי טענות על פה ועיינתי בהחלטת הרשמת הנזכרת לעיל, ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן המשוכה שעל המבקש לעבור בבקשת רשות הערעור שהגיש גבוהה, ואולם לאור עונש המאסר הקצר יחסית שהוטל עליו ראוי לעכב את ביצועו של עונש המאסר וזאת עד למתן החלטה אחרת.